ניתוחים גינקולוגים וחיי המין

.

ההתמודדות עם מצבים נפשיים ורגשיים כמו חרדה, פחד ודיכאון מהניתוח חיונית לבני הזוג. על הצוות הרפואי לעודד את האישה לדבר על חששותיה ובכללם בנושאי מין, שכן הבעיה הולכת ומחריפה עם הזמן. מחקרים שונים הראו כי 28-50 אחוז מהנשים רצו לדבר עם רופאם על בעיות מין. מאידך, על האישה לעורר שאלות בנושא זה ככל שתוכל.

כריתת רחם

הרחם, המחזור החודשי והפוריות נתפסים על ידי נשים רבות כבסיס הנשיות שלהן. נשים רבות מתארות קושי בגירוי מיני לאחר כריתת רחם, ובעיקר אם הראו סימני דיכאון לפני הניתוח וגילן הוא פחות מ- 40. לעומת זאת, בעבור אותן נשים שהטיפולים שלפני הניתוח לא עזרו, כריתת הרחם יכולה להקל על דימומים קשים, כאבי בטן ואי נוחות, ובכך לאפשר חיי מין חופשיים ונורמלים.

יחסי מין מותרים בדרך כלל כ- 6 שבועות לאחר הניתוח, אך אין זה כלל גורף, שכן חדירה עדינה יכולה להתקיים כבר לאחר 4 שבועות לאחר הניתוח. רב הנשים עם זאת, מעדיפות להמתין זמן רב יותר.

ניתוחים לדניים (ואגינליים)

ניתוחים אלה מתבצעים בעיקר עקב צניחת קירות הנרתיק. הצניחה יכולה להיות קדמית (של שלפוחית השתן) או אחורית (של החלחולת), או אף לערב את כל קירות הנרתיק.

יש נשים המתלוננות על היצרות לאחר הניתוח של הלדן וכן כאב בזמן קיום יחסי מין עקב הרקמה הצלקתית בנרתיק. ההמלצה לנשים אלה היא להתחיל בקיום יחסי מין כאשר יחושו בנוח לעשות כן, ובנוסף, להשתמש בג'ל על בסיס מים להוספת לחלוחית לנרתיק. ניתן להשתמש גם בשמנים ארומטיים לצורך זה.

בריחת שתן

התפקוד המיני יכול להיפגע בצורה קשה עקב בריחת שתן, וזאת עקב החשש מריחות לא נעימים, דליפה ורטיבות. בעת שהאישה מכווצת את שרירי האגן והנרתיק בכדי לא לאבד שתן, התוצאה של לחץ פיזיולוגי ופסיכולוגי זה יכולה לגרום לכאב בעת קיום יחסי מין ואף ואגיניזמוס (פחד מחדירה). פחד זה יכול להוביל לפגיעה אף בגירוי המיני וביכולתה להגיע לאורגזמה.

ניתוחים קטנים

אבחון תאים לא תקינים במשטח מצוואר הרחם (PAP) יכול לעורר חרדות רבות, בעיקר כשאין הוא צפוי. חשוב ביותר לתת ביטוי לחרדות כמו חרדה מסרטן ומהשפעה על חיי המין עוד לפני הפניית האישה לקולפוסקופיה. בצורה זו יקל על האישה לשוב לחיי מין רגילים גם לאחר האבחון והטיפול.

אפיזיוטומיה (חתך החיץ בלידה), קרעים בתעלת הלידה וטראומה

אפיזיוטומיה נעשית כיום במרבית חדרי הלידה בכדי למנוע קרעים ונזקים לתעלת הלידה ולפרינאום בזמן הלידה. האפיזיוטומיה מתבצעת על ידי חיתוך מוצא הנרתיק ורקמת הפרינאום. תיקון לא נכון של חתך זה יכול לגרום להצטלקות כואבת, שינוי במבנה האנטומי של הנרתיק והיצרות של מבוא הנרתיק.

מכיוון שירידה בחשק המיני, כאב בקיום יחסי מין ונטייה לחשש מחדירה הינן תופעות מוכרות לאחר לידה, נשים יכולות להיעזר בהדרכה מינית ובשיחות על נושא זה לאחר הלידה.

לאחר לידה, סיבות נפשיות מתערבבות בסיבות הגופניות ומקשות על החזרה לחיי מין רגילים. עייפות (במיוחד באישה מניקה), פחד מהיריון נוסף ובעיה בתפיסת הגוף הן חלק קטן מסיבות אלה. אישה המתרכזת בתפקידה כאם ופחות בתפקידה כבת זוג, יכולה גם היא לחוות קשיים ביחסי המין עם בן זוגה.

הפסקת הריון

ישנן נשים החשות הקלה לאחר הפסקת הריון ולפעולה יש השפעה מינימלית על המשך חייהן, אך לאחרות תחושות של אובדן ואבל. תחושות כאלו יכולות להוביל לחרדות, דיכאון, ירידה בחשק המיני וקשיים בתוך המערכת הזוגית. חידוש יחסי מין לאחר הפסקת הריון יכול להתרחש כאשר האישה מפסיקה לדמם וכאשר היא מוכנה לכך מבחינה נפשית.

עיקור (קשירת חצוצרות)

נשים לאחר השלמת תכנית המשפחה שלהן, ובמיוחד כאלו שחוו קשיים בשימוש באמצעי מניעה, חשות לרב שיחרור והקלה כאשר החשש מהיריון לא רצוי מוסר לאחר ביצוע ניתוח לעיקור תמידי. נשים אלה יכולות לחזור לחיי מין רגילים כאשר הן מרגישות מוכנות לכך.

פעולות הקשורות בבעיות פריון

הצורך בקיום יחסי מין מתוזמנים ומתוכננים יכולים לגרום למספר בעיות בחיי המין של בני הזוג. אחוזי ההצלחה הנמוכים בטיפולים מסוג זה מעלים אף הם את תחושות הכישלון, האובדן, האבל, התסכול והדיכאון. זוגות רבים יכולים להיעזר בייעוץ ותמיכה על מנת לשמר את זוגיותם תוך כדי קבלת טיפולים רפואיים במסגרת מרפאת הפוריות.

ניתוחים עקב מחלת הסרטן

ניתוחים כמו כריתת רחם, כריתת שחלות וכריתת העריה יכולים לפגוע במראה הגוף ולהשפיע על מצבה הנפשי של האישה. על האישה להתמודד לא רק עם הפחד והחרדה מהאיבחון והטיפול, אלא גם מהפחד המתמיד מפני השנות המחלה. לעיתים קרובות אין הן יודעות למה לצפות מחיי המין שלהן לאחר הניתוח, בעיקר עקב חוסר תקשורת מתאימה עם רופאם ובן זוגם.

בני הזוג נוטים "לקבל את רוע הגזירה" ללא גרימה לבעיות, ומוצאים קושי רב בליזום פעילות מינית. הם בדרך כלל חוששים מלהיתפס כאנוכיים, וככאלו שאינם מבינים את מצבה הנפשי והגופני של בנות זוגן. בני זוג רבים מוצאים עצמם עם קושי ניכר בלהתמודד עם השינויים הגופניים שהניתוח הותיר בבנות-זוגן. בעיות אלו גורמות לכך שחידוש חיי המין הופך לקשה ביותר.

מספר מחקרים הראו שנשים לאחר ניתוחי כריתה גדולים עקב מחלת הסרטן הראו קושי רב בקיום יחסי מין לתקופה של יותר משישה חודשים שלאחר הניתוח, וש 15% מהן לא חזרו לקיים יחסי מין לאחר הניתוח. נשים מתחת לגיל 50 או נשים שלא היו בקשר קבוע בזמן שלפני הניתוח הושפעו במידה הרבה ביותר, כאשר הבעיה הקשה ביותר היתה העדר גירוי מיני. במצבים מסוג זה מומלץ לקיים שיחה אמיתי וכנה עם האישה ובן זוגה עוד לפני הניתוח, ובשיחה זו לפרט את הצפוי לאישה לאחר הניתוח.

כמעט לכל פעולה רפואית השפעות רבות על שלמות הגוף, תפיסת הגוף ומצבה הנפשי של האישה. השפעות אלו יכולות להשפיע באופן ישיר על רצונה של האישה להמשיך בחיי מין רגילים ועל יכולתה ליהנות מחיי מין אלו. יש להקפיד על הכנת האישה ובן זוגה לכל הקשיים העתידים בפניהם כתוצאה מהפעולה אותה היא אמורה לעבור, לעודדה לדבר ולשתף את בן-זוגה ואת אנשי הצוות המטפל ברגשותיה וחששותיה ובכך לנסות ולמזער את הקשיים הצפויים לה לאחר הניתוח.

לאחר הניתוח יש לעודד חזרה לחיי מין רגילים קרוב ככל האפשר לניתוח. אם האישה עוברת טיפול קרינתי, מומלץ להשתמש בקרם אסטרוגני לנרתיק ולנסות תנוחות שונות להקטנת אי הנוחות. יש לטפל בסימני דיכאון, ולנסות לזהות בעיות בזוגיות מוקדם ככל האפשר, ולהפנות את בני הזוג ליעוץ וטיפול.

באדיבות מח' נשים ויולדות - המרכז הרפואי ע"ש אדית וולפסון
המחלקה מספקת מגוון שירותי איבחון וטיפול במיילדות וגינקולוגיה: חדרי לידה, מחלקה גינקולוגית, יחידה להריון בסיכון גבוה, יחידה לגינקולוגיה אונקולוגית, יחידת אולטרסאונד ויחידה להפריה חוץ גופית. במסגרת המחלקה מופעל גם המרכז הארצי לנפגעות תקיפה מינית.