מחלת וילסון - מידע בסיסי

הנחושת מתחילה להצטבר אצל חולי וילסון כבר עם הלידה, אך התופעות הקשורות למחלה, הנזקים שצוינו מתחילים להתרחש מאוחר יותר, בין גילאי 6-40. אצל חלק גדול מהחולים הנזק מתמקד בכבד. אך המחלה יכולה להתבטא גם בהפרעות עצביות, פסיכיאטריות ובשילובים שונים.

קיים טיפול תרופתי למחלה על ידי תכשירים קושרי-נחושת. תכשירים אלו מטרתם, לסלק את עודפי הנחושת בגוף ולמנוע את הצטברותה מחדש. כאשר מתגלה המחלה, ניתן בדרך כלל טיפול מסיבי למשך תקופת זמן קצרה של מספר חודשים עד חצי שנה כדי להוציא מהגוף את עודפי הנחושת שהצטברו מאז הלידה. לאחר מכן ממשיכים בטיפול לאורך כל חיי החולה, בדר"כ ע"י אבץ.

התרופות לטיפול בוילסון הינם : ואבץ, Trientine ,Penicillamine

לגבי האבץ - האבץ אינו פועל באותה צורה בה פועלות התרופות האחרות. אלא הוא מגביר הפרשת חלבון מסוים בתאי המעי, שבגלל שיש לו זיקה חזקה לנחושת, קושר את הנחושת שנכנסת לתאים אלו, ומונע בכל את המשך ספיגתה בגוף. הנחושת נשארת בתאים, עד שהתא מת מוות טבעי ונוטש את הרקמה לטובת המעי ובסופו של דבר יוצא בצואה.

ברוב העולם משתמשים באבץ אצטט, או בשמו המסחרי Galzin. בישראל תרופה זו אינה רשומה ומשתמשים בתחליף - אבץ סולפט.

על החולים להקפיד גם על דיאטה דלה בנחושת, כלומר להמנע ממאכלים שאחוז הנחושת בהם גבוה למשל - חלקים פנימיים של בשר כמו כבד, אגוזים, שוקולד, סרטנים ועוד. (כדי לקרוא בפירוט על הדיאטה לחץ כאן )

ללא טיפול מתאים מחלת וילסון גורמת למוות. לכן חשוב ביותר הגילוי המוקדם של המחלה. חולה שמטופל במחלה יכול לחיות חיים רגילים לחלוטין ותוחלת החיים שלו אינה נפגעת.

אבחון

כיצד מאבחנים את מחלת וילסון?

אבחון מחלת וילסון נעשה באמצעות בדיקות פשוטות יחסית. בעזרת הבדיקות ניתן לאבחן את המחלה בקרב חולים בעלי סימפטומים המתאימים למחלה וכן באנשים שאינם מראים כלל סימנים למחלה.

הבדיקות כוללות:

בדיקה אופטימולוגית ע"י "מנורת סדק" לזיהוי טבעות קייזר-פליישר.
בדיקת נוזל הדם לכמות צרולופלזמין (חלבון הנושא נחושת בדם).
איסוף שתן במשך 24 שעות לבדיקת כמות הנחושת בשתן.
ביופסיה של הכבד לשם בדיקות רקמה (היסטולוגיה = מבנה הרקמות ), כימיה ברקמה (היסטוכימיה = הרכב הרקמה) וכמות נחושת ברקמה.
בדיקות גנטיות, ניתוח הפלוטיפיות אצל אחים ואחיות וניתוח מוטציות.
חשוב לאבחן את מחלת וילסון מוקדם ככל האפשר, מאחר ונזק חמור לכבד יכול להיגרם עוד לפני הופעת סימנים למחלה. חולים במחלת וילסון יכולים באופן מוטעה להיראות במצב בריאותי מצויין. אם אתה חושד כי אתה חולה בוילסון - נא התיעץ עם הרופא שלך בהקדם האפשרי.

תרופות

כיצד מטפלים במחלת וילסון?

מחלת וילסון הינה מחלה הניתנת לטיפול. בעזרת טיפול מתאים, התקדמות המחלה יכולה להעצר ולעתים הסימפטומים יכולים להשתפר. מטרת הטיפול היא הסרת הצטברויות נחושת ומניעת הצטברות נחושת מחדש. הטיפול הינו לאורך כל חיי החולה. מצבם של החולים במחלת וילסון עלול להחריף יותר ויותר מיום ליום, ולכן טיפול מיידי במחלה יכול להיות קריטי. עיכוב הטיפול במחלה עלול לגרום לנזק בלתי הפיך.

הטיפול בוילסון בדרך כלל מתחלק ל-2 תקופות, בתקופה הראשונית, מיד לאחר שהתגלתה המחלה אצל המטופל/ת , מטפלים בתרופות המנקות את הנחושת מהגוף בצורה מסיבית, אך ההשפעה של תרופות אלו על שאר המערכות בגוף - מצריכה מעקב. לאחר מכן בתקופה השניה, אצל רוב החולים - כחצי שנה עד שנה לאחר גילוי המחלה, ממשיכים טיפול באבץ תוך שמירה על מעקב תמידי. האבץ - עובר בגוף וסופח אליו את הנחושת, כך שהוא שומר למעשה שלא יצטברו רמות גבוהות של נחושת אצל המטופל.

חשוב לציין - המתווה שתואר כאן, אינו מתאים לכל החולים, ויש רופאים הבוחרים להמשיך גם לאורך שנים רבות עם התרופות שבהן התחיל המטופל, כמובן שבכל מקרה המטופל חייב להיות במעקב רפואי מתמיד

בשביל השלב הראשוני - אושרו לטיפול במחלה וילסון כוללות פניציל-אמין ("קופרימין"/Cuprimine, "דפן"Depen ) וטרינטין ("סיפרין" Syprine ).

שתי התרופות הללו פועלות ע"י קילציה (הרחקת הנחושת מהתמיסה) או קשירה לנחושת, הגורמים להפרשת נחושת מוגברת בשתן ובכך מונעים מנחושת מלהצטבר בגוף.

טטרה-טיו-מוליבדט Tetrathiomolybdate הינה תרופה נוספת הפועלת ע"י קילציה הנחקרת כעת לטיפול ראשוני במחלת וילסון. עד כה, היא איננה הראתה החרפה במערכת העצבים שלעיתים מתרחשת עם השימוש בפניציל-אמין ואף בטרינטין.

בשלב השני - שלרוב נמשך לאורך כל חיי המטופל, מטפלים באבץ, וכפי שהוזכר לעייל, בישראל מטפלים באבץ סולפט, ובחו"ל - באבץ אצטט

אבץ אצטט , או בשמה המסחרי - Galzin היא תרופה יחסית חדשה למחלה. שאינה מיובאת לישראל. התרופה נקראת בשם המסחרי Galzin, מיוצרת ע"י חטיבת Gate בחברת Teva U.S.A. התרופה מכילה המכילה אבץ-אצטט (Galzin – zinc acetate).

מכיוון שהתרופה אינה רשומה בישראל, חולה או רופא המעוניין ליבא אותה באופן אישי, יצטרך לעשות זאת באמצעות נוהל 29-ג', - נוהל מעט מורכב ביוקרטית,.

אבץ ככלל פועל ע"י מניעת הספיגה של נחושת במערכת המעי. פעולה זו מסירה נחושת שהצטברה ובנוסף, מונעת מנחושת להצטבר מחדש. יעילות פעילותו של אבץ מוכחת ע"י יותר מ-30 שנה של ניסויים ברחבי העולם. היתרון העיקרי בטיפול באמצעות אבץ הוא בכך שאינו מלווה , לרוב, בתופעות לוואי.

מכיון שוילסון הינה מחלת כבד, עלולים חולי וילסון לפתח צהבת חריפה (הפטיטיס) או מצב של "אי ספיקת כבד" - דבר הדורש כמובן - השתלת כבד. על חולים הנבדקים למחלת וילסון או מטופלים כנגד המחלה, להיות במעקב רפואי ע"י מומחים למחלת וילסון או ע"י רופא המשפחה תחת ייעוץ של מומחים למחלה.

הפסקת הטיפול לחלוטין תסתיים במוות, לעיתים תוך שלושה חודשים בלבד. ירידה במינון התרופות יכולה גם כן לגרום להתקדמות מיותרת של המחלה.

תורשה

כיצד מורשת מחלת וילסון ?

מחלת וילסון הינה מחלה אוטוזומלית רצסיבית, כלומר היא איננה קשורה במין (יכולה להופיע בגבר או באישה במידה שווה). הגן למחלה הינו רצסיבי, כלומר על מנת לרשת את המחלה, על שני ההורים להיות נשאים של הגן הפגום ושכל אחד מהם יעביר את הגן הפגום לילדו. כדי לחלות במחלה יש צורך בשני גנים פגומים. לפחות אחד מ-30,000 אנשים מכל גזע ולאום חולה במחלה.

הגן האחראי למחלה ממוקם באיזור ידוע על כרומוזום 13 (המידע הגנטי בגוף נתון בתוך 23 זוגות יחידות הנקראות כרומוזומים). הגן נקרא ATP7B.

מקרים מסויימים של מחלת וילסון מתרחשים עקב מוטציה ספונטנית בגן זה, ללא כל קשר לתורשה, אך ברוב המקרים המחלה נגרמת בעקבות העברה של גן פגום מדור לדור.

לרוב החולים במחלה אין היסטוריה משפחתית של חולים במחלת וילסון. אנשים בעלי גן אחד פגום נקראים "נשאים". נשאים (הטרוזיגוטים) עלולים להיות בעלי תופעות מתונות אך חסרות משמעות מבחינה רפואית של חילוף חומרים מעט שונה מהנורמה בקשר לנחושת. נשאים אינם חולים במחלה ואין להם צורך בטיפול רפואי.

עד היום, זוהו יותר מ-200 מוטציות בגן-ATP7B . משום כך, קשה מאוד לערוך בדיקה של סקירה גנטית פשוטה לזיהוי מחלת וילסון. למרות זאת, במשפחות מסוימות, אם המוטציה הספציפית זוהתה, ניתן לבצע אבחון גנטי ע"י בדיקת הפלוטיפיות. בדיקה כזו מצריכה דגימות דם של המטופל וקרוב משפחה שלו.

לאחר לקיחת הדגימות הללו - עורכים השוואה בין בדיקות הדם. בדיקת הפלוטיפיות מסייעת לאתר אחים ואחיות א-סימפטומים (כלומר - אחים ואחיות שלא הראו עד כה סימנים למחלה) ולטפל בהם לפני שיהיו חולים במחלה.

כיום ישנם כבר לא מעט מכונים גנטים בחו"ל המציעים בדיקת רצף מלא של הגן,.

מה הסיכוי לרשת את מחלת וילסון?

 אחד מתוך 100 אנשים באוכלוסייה הכללית נושא העתק אחד של גן פגום. לנשאים יש העתק אחד נורמלי והעתק אחד פגום של הגן. כל (100%) הילדים שאחד מהוריהם חולה במחלה מקבלים לפחות העתק אחד של הגן למחלת וילסון. מחצית מהילדים ששני הוריהם נשאים יקבלו לפחות העתק אחד של הגן למחלה.

אחים ואחיות של החולה במחלת וילסון הם בעלי סיכוי של 1 ל-4 (25%) לחלות במחלה. מאחר ושני ההורים נושאים את המחלה, 1/4 (25%) מהאחים והאחיות יהיו חולים במחלה, 50% מהאחים והאחיות יהיו נשאים ו-1/4 (25%)מהאחים והאחיות יהיו נקיים מהגן הפגום (לא ישאו את המחלה כלל).

ילדים של הורה אחד החולה במחלת וילסון והורה בריא הם בעלי סיכוי של 1 ל-200 לחלות במחלה. לילד יש 100% סיכוי לקבל העתק אחד פגום של הגן. לבת/בן זוגו של ההורה החולה יש סיכוי 1 ל-100 לשאת העתק אחד של הגן הפגום ובמחצית מהמקרים בת/בן הזוג יעבירו אותו לדור הבא.

לנכדים של חולה מחלת וילסון יש סיכוי של 1 ל-400 לחלות במחלה. לנכד/ה של החולה במחלה יש סיכוי של 50% לקבל העתק אחד של הגן הפגום מאחר וכל אחד מילדי החולה הוא בהכרח נשא. מההורה השני, לנכד/ה יש סיכוי של 1 ל-200 לקבל את הגן למחלה.

לאחיינים ואחייניות של חולה שאין לו אחים/יות החולים במחלה סיכויים לחלות במחלה הוא 1 ל-60. מהאחים/יות שאינם חולים נושאים את הגן למחלה. הסיכוי לכך ששני ההורים יהיו נשאים של המחלה הוא 1/100 כפול 2/3, כלומר 1 ל-150. הסיכוי שאחד מילדיהם יהיה חולה במחלה הוא 1 ל-600 (1/4 כפול 1/150).

בני דודים של חולה במחלת וילסון הם בעלי סיכוי של 1 ל-800 לחלות במחלה. 50% מהדודים והדודות הם נשאים. הסיכוי ששני הורים של בן/ת דוד/ה יהיו נשאים הינו 1/2 כפול 1/100, כלומר 1 ל-200. מאחר ו-1/4 מילדי שני הורים נשאים יהיו חולים במחלה, הסיכוי לכך שבן/ת דוד/ה של חולה וילסון יהיה 1/4 כפול 1/200, כלומר 1/800.

על כל ילדיו, אחיו ואחיותיו של חולה וילסון להיבדק למחלת וילסון. קרובי משפחה אחרים בעלי סימפטומים או מבדקי מעבדה המחשידים למחלות כבד או מחלות מערכת העצבים, עליהם להיבדק גם כן למחלת וילסון.

אנשים החולים במחלת וילסון עשויים לא להראות כלל סימנים למחלה, סימפטומים או איזושהי הוכחה להיותם חולים. למרות זאת, חולים אלו יהפכו להיות חולים קשים ואף עלולים למות אם לא יקבלו את הטיפול המתאים.

הבדיקה למחלת וילסון היא פשוטה ובטוחה. קיימים כיום טיפולים יעילים מאוד כנגד המחלה. אי-טיפול במחלה גורם למוגבלות קשה ולבסוף למוות.

טבעת קייזר-פליישר

הגדרה - טבעת קייזר פליישר היא טבעת חומה-צהבהבה הנראית סביב המרווח שבין הקרנית לאיזור לובן העין, המרווח נקרא לימבוס.

מתוך : (Dictionary of Eye Terminology, 3rd edition; Barbara Cassin, Sheila A.B. Solomon)

ניתן לראות תמונה של טבעת קייזר פליזר - כאן

תיאור ומיקום - הצטברות הנחושת בעין הממוקמת בלימבוס, נראית בתחילה כחצי סהר ולאחר מכן מתפתחת לכדי מעגל הסובב את הקרנית. על מנת להבחין בטבעות אלו בתחילת התהוותן יש בד"כ צורך בבדיקה בעזרת "מנורת סדק".

שכיחות - כ-95% מכלל חולי וילסון אשר מראים סימנים נוירולוגים למחלה (סימנים הקשורים לתפקוד מערכת העצבים), יהיו בעלי טבעות קייזר-פליישר. כ-65% מחולי וילסון בעלי סימנים למחלה המופיעים בכבד, יהיו בעלי טבעות קייזר-פליישר. הטיפול ע"י קילציה של הנחושת (הרחקת הנחושת) עשוי לגרום לטשטוש ולעיתים אף להעלמות הטבעות עם הזמן.

Galzin גלזין

"גלזין" (אבץ-אצטט) הינו נשק חדש ויעיל בטיפול במחלת וילסון שאושר ע"י ה-FDA (מינהל המזון והתרופות האמריקאי). תרופה זו משמשת לטיפול משמר במחלת וילסון והינה אלטרנטיבה חיונית לחומרים אחרים המבצעים קילציה (פניצילין-אמין וטרינטין) שהיו עד כה הטיפול היחיד במחלה

חשוב לציין כי תרופת ה-Galzin אינה רשומה בישראל, וכמובן שאינה כלולה בסל התרופות. ניתן להשיגה באמצעות נוהל יבוא אישי של תרופה (29-ג')

חולים בעלי סימפטומים למחלה חייבים, בתחילה, לעבור טיפול בעזרת חומרי קילציה. חומרי הקילציה פועלים ע"י היקשרות לנחושת (ולמתכות כבדות נוספות) ויצירת מבנה יציב המופרש בשתן. בחולים מסוימים, תרופות אלו עלולות לגרום לתופעות לוואי חמורות ואף לתגובות נגדיות מסכנות חיים . תרופות הקילציה עלולות להיות טרטולוגיות ועל כן יכולות להגדיל את הסיכון למומים בעובר (אצל נשים בהריון). אצל חולי וילסון המפתחים תופעות לוואי לשימוש בחומרי קילציה ניתן להחליף את הטיפול לטיפול בגלזין.

לאחר הטיפול הראשוני בחומרי קילציה, החולים עוברים לטיפול משמר ומקבלים מינון נמוך יותר של חומרים אלו או מטופלים באבץ. חולים במחלת וילסון שאובחנו טרם פיתחו סימפטומים למחלה יכולים מלכתחילה להיות מטופלים במינון נמוך משמר של חומרי קילציה או באבץ כטיפול .

גלזין הינה אלטרנטיבה יעילה לטיפול משמר מכיוון שהיא אינה גורמת לתופעות לוואי משמעותיות או ארוכות טווח. גלזין מגבירה את יצירת מטאלו-טיונין (חלבון בעל יכולת היקשרות חזקה לנחושת) במעיים. היקשרות זו בתאי המעי מונעת את ספיגת הנחושת במעיים. משמעות תהליך זה היא בכך שכל נחושת חדשה שתעוכל לא תגיע כלל אל מערכת הדם אלא תהיה מופרשת מהגוף, בעיקר בצואה.

התרופה בטוחה לשימוש לנשים בהריון וילדים למרות שקיימים מעט נתונים על שימוש התרופה בילדים מתחת לגיל 5. נשים בהריון יכולות להשתמש בתרופה ללא כל הפחתה במינון במשך כל תקופת ההריון. במחקרים אודות נשים בהריון שהשתמשו בגלזין נצפתה עלייה כלשהי בסיכון למומים בעובר. ניתן להשתמש בגלזין לטווח ארוך כתחליף לחומרי קילציה ולכן עשויה תרופה זו להיות נשק עקרי וחשוב במלחמה במחלה.

גלזין הינה פריצת דרך בטיפול במחלת וילסון. למידע נוסף לגבי גלזין: עיין במאמר העוסק באפשרויות הטיפול השונות במחלת וילסון: Exploring Therapeutic options for Wilson's Disease National Institutes of Health's Research Highlight, Sep\Oct 1997

או התייעץ עם הרופא שלך, קח/י בחשבון שיש רופאים בישראל שאינם מכירים תרופה זו כיוון שאינה רשומה בארץ.

טיפול בסיסי במחלת וילסון - ע"י גלזין

מינון: 50 מ"ג
טול את התרופה לא בסמוך לאכילה או לשתיית משקאות (מלבד מים), במרווח של שעה. המנע מאכילת כבד.
בדוק את מי השתייה שלך. הגבל את שתייתם אם הם מכילים יותר מ-0.1 ppm (0.1 µg/L) נחושת.
דאג להגיע למעקב תקופתי אצל הרופא המטפל כדי לבצע :
בדיקת שתן לכמות נחושת ואבץ כל 6 חודשים - בדיקת כמות נחושת בשתן משקפת את העמסת הנחושת בגוף. במצב תקין אמור להיות פחות מ-  µg 125 ב- 24 שעות.

בדיקת כמות אבץ בשתן משקפת ספיגה של האבץ בגוף, במצב תקין אמור להיות יותר מ - 2 µg בעשרים וארבע שעות.