גיאוגרפיה של מחלות

25/09/2002

בשנת 2000 נולדו ברחבי העולם 15,600 תינוקות בכל שעה. רובם שרדו את טראומת הלידה. תשעה מבין עשרה תינוקות ישרדו את חמש השנים הראשונות לחייהם. 50% מהם יחגגו את יום הולדתם ה-75 בשנת 2075. מעטים מהם יחיו עד סוף המאה ה-21.
כמובן שאלו נתונים ממוצעים גולמיים לגבי אוכלוסיית העולם כולו. עבור כל ילד שנולד בשנת 2000 העתיד יהיה שונה. חלקם יזכו בתזונה נאותה, אחרים יידונו לחיי תת-תזונה. חלקם נולדו בריאים וחזקים ואחרים נולדו נכים לכל חייהם. מספר הולך וגדל מהם יישא את נגיף ה-H.I.V וכבוגרים יהפכו לחולי אידס. אולם סיכויי חיים אלה אינם מקריים. ישנה גיאוגרפיה מובחנת של סיכון הפועלת בכל הרמות המרחביות: מהמקומית לגלובלית. מכל המדדים המשפיעים על סיכויי החיים של ילד שנולד, הגורם המשמעותי ביותר המשפיע על עתידו הוא הפרמטר המתייחס למקום בו נולד.

ארגון הבריאות העולמי (WHO) מעריך שיותר מ-50 מליון מקרי מוות התרחשו בעולם במהלך שנת 2000. סיבת המוות הראשית הייתה מחלות זיהומיות ומחלות טפיליות כגון: שחפת, שלשולים, מלריה ואידס. סה"כ 30% ממקרי המוות נבעו ממחלות הקשורות במחלות לב וכ- 12% מתו מסרטן.

גיאוגרפיה משתנה של מחלות

עד היום שחפת ומלאריה הן מחלות הגורמות למקרי מוות רבים מאוד בעולם. השחפת הורגת כ-4 מליון בני אדם בשנה. היא פוגעת בעיקר באוכ' ענייה. 95% ממקרי השחפת בעולם קיימים בארצות המתפתחות אולם בעשור האחרון יש חזרה של המחלה גם בעולם המערבי – באזורים העניים.
מלאריה – היא מחלה טפילית הנפוצה ביותר באזורים הטרופיים . היא גורמת למוות של כ-2.5 מליון איש בשנה. למרות שהאזורים הג"ג הסובלים ממלאריה הלכו והצטמצמו עם השנים, הרי שלאחרונה היא שוב מתפשטת בשל התפתחות זנים החסינים בפני הטיפול התרופתי הקיים כיום.

תהליך הביעור הגלובלי של אבעבועות שחורות

זוהי המחלה המידבקת היחידה שהצליחו להדביר ברמה הגלובלית. עד אמצע שנות ה-60 השליטה באבעבועות השחורות הייתה מבוססת בראש ובראשונה על חיסון המוני. למרות שגישה זו הרחיקה את המחלה מהעולם המפותח הרי שבעולם המתפתח היא עדיין הייתה קיימת. בראשית שנות ה-60 חצי בליון איש בהודו חוסנו ולמרות זאת המחלה המשיכה להתפשט. בין% 5-10% מהאוכ' לא חוסנה, בעיקר בקבוצת הגיל הפגיע, היינו מתחת לגיל 15. בשנת 1966 הוחלט על מיגור המחלה בתכנית ארוכת טווח ל-10 שנים. התכנית החלה בחיסון המוני עם פיקוח סלקטיבי. היה מעקב אחר כל התפרצות של מחלה בכפרים – בעיקר באפריקה. החלו מחסנים כל תינוק שנולד וכל מהגר שהגיע ממדינות אלו. כל חשד למחלה לווה במחקר שדה ובנקיטת אמצעים מיידיים של טיפול. כל דוח על חשד למחלה טופל כמקרה חירום. בצורה זו הצליחו למגר את המחלה באופן גלובלי. הצלחה זו דחפה את אירגון הבריאות העולמי לטפל במיגורן של מחלות ויראליות נוספות כגון: דיפטריה, חצבת, שחפת ופוליו – בדרך דומה.  טיפול זה הביא למיגור מוחלט של מחלות אלו בעולם המפותח אולם עדיין קיימות מדי פעם התפרצויות של מחלות אלו במדינות המתפתחות.

מחלות חדשות

למרות שבמאה האחרונה הוכחדו מרבית המחלות הקשות, הרי שלקראת סופה הופיעו מחלות חדשות שלא נודעו קודם לכן.
מדוע פורצות מחלות חדשות? כנראה שמרבית הוירוסים החדשים שהתגלו התקיימו במשך עשורים רבים באופן רדום והצליחו "להתחמק" מזיהוי וחשיפה שכן התקיימו בקרב אוכלוסיות מרוחקות, מבודדות או כאלה שלא נחקרו. הם הפכו להיות מוכרים לרפואה המערבית כאשר החלו להשפיע ולפגוע באוכלוסיית קווי הרוחב הבינוניים.
אחת השאלות שעדיין אין לה תשובה חד משמעית היא מתי והיכן החלה מגפת האידס. ככל הנראה הגורם למחלה מקורו בזנים מסוימים שלקופים באפריקה: כנראה שימפנזות במרכז אפריקה וזן בשם מסוטי מנגבי במערב אפריקה.
התפשטות המגפה בארה"ב החלה ב-1981. ישנן עדויות רבות שאידס היה קיים בארה"ב בממדים קטנים, לא כמגפה, עוד שנים רבות קודם לכן.

הדוגמאות המודרניות של מחלות חדשות בעלות מספר דפוסים משותפים:
- הן פתאומיות וחסרות תקדים.
- ברגע שמזהים את המחלה, מזהים באופן רטרוספקטיבי מקרים קודמים לפני פרוץ המגפה.

הגיאוגרפיה של אידס

אידס הוכר לראשונה כמחלה בשנת 1980. זוהי מחלה שבה מתרחש הרס של מערכת החיסון בגוף. הגורם למחלה הוא הוירוס H.I.V. – Human Immunodeficiency Virus.  ישנם שני טיפוסים של וירוס – H.I.V –1 
ו-H.I.V-2 שכאמור מקורם כנראה במזרח ומערב אפריקה.
מחלת האידס פגעה בכעשרה מליון אנשים תוך פחות מ-20 שנה. בפתחה של המאה הנוכחית כמעט 40 מליון איש בעולם נושאים את הוירוס. כשליש ממספר זה כבר אינו בחיים ומספר מקרי המוות הנוספים מאידס עומד על כ-2.5 מליון איש לשנה.
המחלה מועברת ע"י מגע מיני וע"י העברת דם נגוע.  נשים נשאיות יכולות להעביר את הוירוס לילדיהן עוד במהלך ההריון. זהו וירוס איטי במובן זה שיכול להתקיים בגוף ללא כל סימפטומים במשך שנים רבות. באופן הדרגתי הוא הורג את תאי ה-T היוצרים חלק מחסינות הגוף כנגד המחלה. לאחר מספר שנים, יתכן אף לאחר 10 שנים מיום ההדבקה, מופיעה המחלה עצמה.
במדינות המערביות, אידס הוגדר בתחילה כמחלה של הומוסקסואלים ונרקומנים. ככל שהמחלה הלכה והתפשטה הבינו שהיא תוקפת באותה מידה גם הטרוסקסואלים.
כיום קיים טיפול תרופתי שיכול להאריך באופן משמעותי את חייהם של החולים אולם הטיפול יקר ביותר ואינו ניתן בעולם השלישי בו אחוז החולים הוא הגבוה ביותר. כיום יותר מ-66%  מהחולים והנשאים חיים באפריקה, בעיקר מדרום לסהרה. הוירוס עדיין מתפשט באופן מואץ. בזימבבואה, למשל, אחד מכל 4 מבוגרים הוא נשא.
יש סימנים לשיפור בחלק מהמוקדים המוקדמים לגילוי המחלה. אוגנדה למשל, אימצה תכנית חינוכית אינטנסיבית לשימוש בקונדומים ולהורדת מספר הפרטנרים ליחסי מין.
באסיה, הוירוס הגיע מאוחר יותר אולם מתפשט באופן מהיר ביותר בעיקר בתאילנד בעקבות תעשיית הסקס. גם בהודו ובסין קיימים מספרים הולכים וגדלים של חולים ונשאים.
בצפון אמריקה ובמערב אירופה יש ייצוב מסוים של המחלה אולם עדיין ישנם אזורים בהם אחוז הנשאים והחולים גבוה, כך בסן-פרנסיסקו ובניו-יורק וכן בארצות מזרח אירופה לשעבר שם ההתפשטות מהירה עקב שימוש רב בסמים.

מחלות חדשות נוספות

קדחת מרבורג  - המתפרצת לעיתים באפריקה. נשאה הם קופים ירוקים מאוגנדה, בעיקר ברצועה הטרופית.
קדחת לסה – מערב אפריקה, מועברת ע"י עכברושים.
קדחת אבולה – לאורך נהר אבולה בחלק הצפוני של קונגו. נשאיה – חזירים ביתיים.

כל שלושת סוגי הקדחת הללו גורמים לדימום קשה ולמוות. מקרים אלו סיקרנו את העיתונות המערבית ואת עולם הסרטים. התפרצות נוטות להיות ממוקדות אולם קשות ביותר. המגפות מפסיקות באופן פתאומי כפי שהתחילו. ההתפרצות האחרונה הייתה באוגנדה בשנת 2000.

מחלות והתפתחות כלכלית:

40 מליון ממקרי המוות בשנת 2000 התרחשו בעולם המתפתח לעומת 12 מליון בעולם המפותח. בארצות המתפתחות עיקר מקרי המוות נגרם מחלות זיהומיות מידבקות וכן מחלות ילדים. כ-50% ממקרי המוות הם של ילדים.
בעולם המפותח דפוסי החולי שונים לחלוטין: בעיקר מחלות לב וסרטן, כמעט כל מקרי המוות בגיל מבוגר. הפער בין העולמות חד יותר כאשר אנו מסתכלים על קבוצות גיל מסוימות. גורמי המוות העיקרי בקרב ילדים מתחת לגיל 5 בעולם המתפתח הם שלשולים, מחלות בדרכי הנשימה, חצבת ומלאריה. כל מקרי המוות הללו קשורים בתזונה גרועה. הטרגדיה של ארצות העולם המתפתח היא שמחלות קלות של העולם המפותח הופכות למחלות קטלניות, בעיקר לילדים, בעולם המתפתח – שם תת תזונה ורעב הם מצבים שגרתיים.
במהלך המאה שעברה ההתפתחות הכלכלית של אוכלוסיות מבודדות כמו אוכלוסיות באיי האוקיאנוס השקט הביאה גם לשינוי בדגמי המחלות שסבלו מהן: מחלות ילדים פחתו באופן ניכר אולם מקרים של התקפות לב, סרטן וסכרת – עלו. בעיות של תת-תזונה הוחלפו במחלות הנובעות מעודף משקל. שינויים אלה מלמדים שיש קשר בין שינויים דמוגרפיים לשינויים אפידמיולוגים.

במהלך 20 השנים הבאות, מרבית גידול האוכלוסייה העולמית יתרחש בארצות המתפתחות. גידול זה יזיז את האיזון של אוכלוסיית העולם לכיוון קווי הרוחב הנמוכים, הטרופיים. מצב זה יעלה את הטמפ' באזורים אלו במעלה אחת מ-17 מעלות צלסיוס ל-18 מעלות – ללא קשר להתחממות הגלובלית, דבר שיגרום להתפתחותן והתפרצותן של מגפות נוספות. ריכוז כזה של אוכלוסייה ימקם יותר אנשים באזורים בהם קיים פוטנציאל רב יותר להתפתחות מחלות טרופיות. 

עיור ומחלות:

עיקר גידול אוכלוסיית העולם מתרחש באזורים עירוניים. שיפור בתנאי החיים העירוניים בעקבות סניטציה משופרת ונגישות קלה יותר לשירותי בריאות אמורים לשמש משקל נגד להשפעה השלילית של הדבקה מהירה באזורים צפופי אוכלוסין. במקום שבו מתרחשת עדיין הגירה מכפר לעיר – עולה רמת ההדבקה במחלות.

מחלות ושינוי מרחבי:

הכוונה להתמוטטות המרחב הגיאוגרפי והעלייה במוביליות המרחבית של האוכלוסייה האנושית.
קיימת עלייה בחשיפה של אוכלוסייה מטיילת למגוון של מחלות שלא היו מוכרות למטיילים בארץ מוצאם – כך מחלות טרופיות עבור מטיילים מארצות המערב.
התפרצות של מגפות בסמוך לשדות תעופה בקווי הרוחב הבינוניים הופכת להיות נפוצה. כך למשל התפרצות של מלאריה שהופיעה ברדיוס של שני ק"מ משדה התעופה של ז'נבה בקיץ 1989. מרבית המקרים מתפרצים בקיץ בשל הטמפ' הגבוהה שמאפשרת ליתושי האנופלס שנכנסו למטוס – לשרוד. היתושים הנגועים התפשטו במרחב כאשר המטוס נחת בז'נבה וגרמו למקרים של מלאריה בקרב אנשים שמעולם לא ביקרו בארצות נגועות המלאריה. אפשרות נוספת של הדבקה היא באמצעות אדם נגוע הטס במטוס המדביק את אלו הבאים עמו במגע. ככל שהמטוס גדול יותר כך מספר האנשים העלולים להידבק – רב יותר.
ככל שמספר האנשים המטיילים בעולם הולך ועולה כך יתכנו יותר הדבקות.
דרך נוספת להדבקה, הקשורה אף היא לתהליכי גלובליזציה קשורה בהגירת אוכלוסיות ממדינות טרופיות למדינות מערביות.

מחלות ושינויים בשימושי קרקע:

השילוב של גידול אוכלוסייה ושינוי טכנולוגי אפשרו לאנושות לשנות את הסביבה בה חיים בצורה חסרת תקדים. גידול האוכלוסייה יצר לחץ גדול על אספקת מזון באזורים הטרופיים והביא לגידול שטחי החקלאות וגידול בעלי חיים שיכולים להפיץ מחלות.
ביעור יערות משפיע אף הוא על התפשטות מחלות. ביעור יערות הגשם באזורים הטרופיים, למשל פרוייקט טרנס-אמזוניה, גרם להתפרצות של מלאריה שכן שינוי התנאים אפשר ליתושי האנופלס להתפתח ולהתרבות.
התפשטות מחלות יכולה להתרחש גם בתהליך הפוך שבו אדמה חקלאית נטושה הופכת ליער. כך למשל התפתחות מחלת Lyme שהיום הנה המחלה הנפוצה ביותר בארה"ב בעיקר באזור ניו-אינגלנד.
השנוי הקריטי בשימוש הקרקע נגרם בשל נטישת השדות החקלאיים וגידול מואץ של צמחיה ויערות. צמחיה חדשה זו שימשה כבית גידול אידיאלי לאוכלוסיית צבאים שעליה יש סוג מסוים של פרעושים שמפיצים את המחלה באמצעות עקיצה. בשנים האחרונות מגיעים לניו-אינגלנד נופשים רבים ונעקצים מפרעושים אלו.

שליטה במים וביבשת:

ב-1977 פרצה במצרים מגיפה של סוג מסוים של קדחת (R.V.F.- Riff Valley Fever) שגרמה למותם של 600 איש. אפידמיה זו קשורה כנראה בסיום בנייתו של סכר אסואן ויצירת אגם נאצר, שהפך לחוות גידול אידיאלית לזן מסוים של יתושים שהם נשאי המחלה. מחלה זו התפרצה במקומות נוספים במדינות אפריקאיות בהם כתוצאה מפרוייקטים של סיכור נהרות נוצרו אגמים.

מחלות והתחממות גלובלית:

על פי ההערכות, הטמפ' על פני כדוה"א עתידה לעלות ב-1.1 מעלות צלסיוס במהלך 40 השנים הבאות. מחלות רבות והתנהגותם של וירוסים ובקטריות תלויים בשינויים בטמפרטורות. בתנאי טמפ' גבוהים תתרחש התפשטות מחלות כגון מלאריה ומחלות טרופיות נוספות שינדדו צפונה ודרומה לעבר קווי הרוחב הבינוניים. מצד שני, התחממות כדוה"א תגרום לכך שיותר אנשים יצאו מחוץ לביתם וכך יפחיתו את מספר מקרי ההדבקה במחלות זיהומיות כגון שפעת, דלקת ריאות ומחלות חורפיות נוספות.

מחלות במאה ה-21:
בעולם המפותח: הצפי הוא שעד שנת 2025 יצליחו להכחיד את כל מחלות הילדים, יחד עם זאת תהיה עליה במחלות הטיפוסיות לגיל המבוגר כגון מחלות לב וסרטן. וכן עליה במקרים של שבץ, ואלצהיימר.
עיור מהיר יחד עם אורח חיים חסר פעילות גופנית ותזונה לא נכונה, עישון, זיהום סביבתי – כל אלו יגרמו לעליה במחלות כרוניות כגון סוכרת ודלקת פרקים.
הניכור העירוני יגרום לעליה בבעיות נפשיות ובמקרים קיצוניים אף לעליה במקרי ההתאבדות.
בעולם המתפתח: יש לדאוג לצמצם ככל האפשר את בעיית העוני והרעב  ולהביא לידי פתרון את הקונפליקטים המדיניים ואת תנועת הפליטים בעקבות המלחמות המקומיות. כל אלו גורמים להפצת מחלות בקרב אוכ' זו.