בעיות בזקפה וטיפולים להגברתה

הקדמה
אימפוטנציה היא מונח כללי המתאר בעיות שונות בקיום יחסי מין: חוסר בתשוקה מינית, קושי בהשגת אורגזמה או קושי בשפיכה. בסקירה זו נשים את הדגש על אחד הגורמים השכיחים לאימפוטנציה - חוסר היכולת להשיג או לשמור על זקפה חזקה בעת קיום יחסי מין (Erectile Dysfunction).

קיימת שונות גדולה מאוד באוכלוסייה באשר לחומרת הבעיה: יש שאינם מסוגלים בכלל להגיע לזקפה ויש שמסוגלים להשיג זקפה מלאה, אך רק לפרקי זמן קצרים בזמן קיום יחסי המין. יש המגיעים לזקפה המספיקה בשביל שפיכה או מין אוראלי, אך לא חזקה מספיק בשביל אקט החדירה. סקס אנאלי מחייב זקפה חזקה יותר, כיוון שכאשר הספינקטרים בפי הטבעת מתכווצים, הפין חייב לעמוד בלחצים גבוהים ולחדור פנימה. גם קונדום יכול להוריד את הגירוי התחושתי בפין ולהקשות על החזקת הזקפה לאורך זמן.

עם השנים גברה מאוד המודעות לבעיות זקפה, וגברים רבים לא חוששים להעלות אותה בפני הרופא/ה המטפל/ת. בשנים האחרונות אף נוספו אופציות טיפוליות חדשות, כאשר תרופות כמו ויאגרה, לויטרה וסיאליס נכנסו לשוק.

ננסה להבין תחילה כיצד נוצרת הזקפה, בהמשך נדון בגורמים השכיחים לבעיות בזקפה וכיצד מאבחנים אותם, ולסיום נסקור את מגוון הטיפולים העומדים בפני הסובלים מבעיות זקפה.

כיצד נוצרת זקפה?
כפי שמתואר בסקירה על מערכת המין הזכרית, בתוך הפין קיימים יש שני מדורים סגורים (Corpora Cavernosa) המכילים רקמה ספוגית, והם מוקפים במעטפת המכונה Tunica Albuginea.

תהליך הזקפה מתנהל בסדר הבא:

1. התהליך מתחיל בעת גירוי תחושתי של איבר המין ו/או גירוי מנטלי (למשל, צפייה בסרט פורנו).

2. אותות עצביים מהמוח וממערכת העצבים המקומית גורמים להרפיית השרירים של ה-Corpora Cavernosa. בשלב זה נכנס דם לפין וממלא את שני המדורים הסגורים האלה, הלחץ בפין גדל והוא מתחיל להתרחב.

3. במקביל, ה-Tunica Albuginea עוזרת ללכוד את הדם במדורים האלה ועל ידי כך שומרת על הזקפה.

4. בסיום, שרירי ה-Corpore Cavernosa עוברים הרפיה, הדם עוזב את הפין והזקפה חולפת.

מה גורם לבעיות בזקפה?
כל דבר שיגרום להפרעה באחד השלבים המתוארים למעלה יגרום לבעיה בזקפה. מפגיעה בהעברת אותות העצביים מהמוח, ועד חוסר יכולת של שרירי הפין להתכווץ או היעדר זרימת דם מספיק טובה לפין. ברוב המקרים מדובר בגורמים פיזיולוגיים לבעיה ולא בגורמים נפשיים.

בשבעים אחוז מהמקרים, הגורם לבעיה הוא מחלות שונות כגון סכרת, טרשת נפוצה, פרקינסון, מחלת כלי דם, מחלת כליות ועוד. גם הפרעות הורמונליות (חסר בטסטוסטרון הקיים לעיתים בנשאי HIV), צריכת קוקאין או מריחואנה ושתיית אלכוהול מופרזת יכולים לגרום לבעיות זקפה.

ניתוחים מקומיים (למשל, כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית) יכולים לגרום לפגיעה בכלי דם או בעצבים באזור, ועל ידי כך לפגוע בתהליך הזקפה. כל פגיעה בחוט השדרה, בלוטת הערמונית, שלפוחית השתן, האגן או איבר המין עצמו יכולים לגרום לבעיות זקפה.

סיבה שכיחה נוספת הינה תופעת לוואי של תרופות רבות, ובמיוחד תרופות להורדת לחץ דם (מקבוצת חסמי ביתא), אנטי היסטמינים, אנטי דיכאוניים (סרוקסט), תרופות הרגעה, גלולות לדיכוי תיאבון ותרופות הניתנות לסובלים מכיב קיבה. גם עישון מפחית במידת מה את זרימת הדם לפין ויכול לגרום לבעיות זקפה.

ולסיום, בעשרה עד עשרים אחוז מהמקרים מדובר בגורם פסיכולוג כמו לחץ, אשמה, דיכאון, דימוי עצמי נמוך או חרדת ביצוע, ואלו אף יכולים להתלוות לסיבות הפיזיולוגיות המפורטות למעלה.

איך מאבחנים את הגורם לבעיות בזקפה?
 

השלב הראשון (ואולי הקשה מכולם) הוא לגשת לרופא/ת המשפחה ולספר לה/ו על כך. לא מעט מתקשים להתגבר על המבוכה הכרוכה בדבר. רופא/ת המשפחה יכול/ה לאבחן את מקור הבעיה בעזרת כמה שאלות פשוטות, בדיקת התיק הרפואי (מחלות הרקע והתרופות הקבועות) ובדיקה גופנית. בדרך כלל תיערך בדיקה גופנית מלאה, שתכלול גם בדיקה של איבר המין עצמו. אל חשש, הבדיקה אינה כואבת.

בתום הביקור אצל רופא/ת המשפחה תופנה לביצוע בדיקות מעבדה (בדיקות דם, בדיקות שתן) ובדיקת ניטור של הזקפה במעבדת שינה. לאנשים בריאים יש זקפה בלתי רצונית בזמן השינה (3-5 פעמים בלילה). היעדר זקפה זו מכוונת לקיום גורם פיזיולוגי לבעיה ולא פסיכולוגי. גם היעדר זקפת בוקר היא סימן לגורם פיזיולוגי לבעיה. כמו כן, ייתכן שרופא/ת המשפחה יפנו אותך להמשך בירור אצל מומחה.

הטיפולים בבעיות זקפה
יש מגוון רחב מאוד של טיפולים חודרניים ולא חודרניים לבעיות זקפה. ראשית, אם הבעיה נגרמת כתוצאה מתופעת לוואי של תרופה אותה אתה נוטל בקביעות, כדאי להתייעץ עם רופא/ת המשפחה לגבי הפסקת השימוש בה והחלפתה בתרופה אחרת. אם בעיות הזקפה נגרמות מסיבות פסיכולוגיות, הרי שטיפול בסיבות (הפחתת לחץ, טיפול פסיכולוגי וכו') יכול לעזור מאוד בפתרון הבעיה. גם בן הזוג יכול לעזור במספר טכניקות פשוטות (למשל, על ידי גירוי הדרגתי של איבר המין).

בשוק קיימות כיום מספר תרופות לבעיות זקפה. השכיחות ביותר הן ויאגרה, לויטרה וסיאליס. שלושתן פועלות על ידי מנגנון דומה, וההבדלים ביניהן הם במשך הזמן עד לתחילת ההשפעה ובמשך ההשפעה. הן מגבירות את פעילותו של החומר הכימי Nitric Oxide, הגורם להרפיית השרירים החלקים בפין בזמן יחסי המין, ועל ידי כך מגבירות את זרימת הדם אל הפין. חשוב להדגיש כי הן פועלות רק לאחר קבלת הגירוי התחושתי או המנטלי לזקפה, כלומר - לא מקבלים את הזקפה מיד עם תחילת השפעת התרופה, אלא יש צורך בגירוי המיני.

הוויאגרה מביאה לזקפה כחצי שעה עד שעה לאחר נטילת הכדור, לכן מומלץ לקחת את הכדור כשעה לפני תחילת קיום יחסי המין. השפעתה נמשכת כארבע שעות. נטילת הכדור לאחר סעודה עשירה בשומנים עלולה להגדיל את משך הזמן עד להשגת הזקפה. תופעות הלוואי השכיחות של ויאגרה הן כאבי ראש, אודם בפנים וכאבי בטן, ולעתים רחוקות אף טשטוש ראייה, הפרעות קצב, שבץ מוחי, התקף לב ומוות. תופעת לוואי נדירה נוספת שראויה לציון היא הפריאפיזם - זקפה מתמשכת גם לאחר השפיכה. בכל מקרה של זקפה ממושכת (מעל 4 שעות) יש לפנות מיד לקבלת עזרה רפואית, כיוון שהמצב יכול לגרום נזק בלתי הפיך לפין.

* כדורי ויאגרה קיימים בשלושה מינונים: 25, 50 ו-100 מ"ג. מקובל להתחיל במינון של חמישים מיליגרם, ולעלות למאה מ"ג במקרה הצורך.

* לויטרה הוא כדור הדומה מאוד לוויאגרה. המינון המקובל הוא 10 מ"ג, ואפשר לשנותו במקרה הצורך. אסור ליטול ויאגרה או לויטרה יותר מפעם ביום.

* סיאליס היא התרופה החדשה יותר מבין השלוש - היא מביאה לזקפה במהירות גדולה יותר לעומת הוויאגרה (רבע שעה) ואינה מושפעת מאכילת מזון עתיר שומן קודם לנטילתה. טווח הפעולה שלה מגיע ל-24 שעות ותופעת לוואי מוכרת לאחר השימוש בה היא כאבי שרירים.

לשלוש התרופות הללו עלולה להיות אינטראקציה מסוכנות עם תרופות אחרות. שילובן עם ניטרטים (ניטרוגליצרין, פופרז) עלול לגרום לירידת לחץ דם פתאומית ולסכנת חיים. לכן, אם לקחת פופרז אל תיקח ויאגרה, לויטרה או סיאליס! לנשאי HIV הנוטלים תרופות מקבוצת מעכבי פרוטאזות דרוש מינון קטן יותר של התרופות האלה, ויש להתייעץ עם הרופא המטפל לפני תחילת השימוש. כמו כן, מי שנוטל תרופות מקבוצת חסמי אלפא (לטיפול בהגדלה שפירה של בלוטת ערמונית או יתר לחץ דם), לא יכול ליטול את התרופות האלה.

אז איזו תרופה עדיפה - ויאגרה, לויטרה או סיאליס?

כאמור, ההבדלים ביניהן לא גדולים. יש אנשים שהוויאגרה תפעל עליהן והסיאליס לא, ולהיפך. בכל מקרה, חברות התרופות כבר עובדות על מגוון תרופות חדשות, כמו תרסיס אף להגברת הזקפה.

1. בנוסף לתרופות הנלקחות ככדור דרך הפה, ישנן כמה תרופות הניתנות להזרקה ישירה לתוך הפין, והן גורמות להרחבתו ולזקפה חזקה יותר (Alprodatil, Phenotolamine, Papaverine hydrochloride). עם זאת, התרופות האלה יכולות לגרום לצלקות בפין ואך לפריאפיזם (זקפה כואבת ומתמשכת מדי).

2. Alprostadil היא משחה ג'לית שמכניסים לתוך הפין דרך פתח השופכה. הזקפה אמורה להתחיל כעבור עשר דקות, ולהימשך בין חצי שעה לשעה. בין תופעות הלוואי אפשר למנות כאבים בפין ו/או באשכים ובאזור בין הפין לפי הטבעת, אודם וצריבה של צינור הזרע, אודם של הפין ודימום קל מפתח השופכה.

3. אפשרות נוספת, אם כי שנויה במחלוקת בין הרופאים, היא שפשוף ניטרוגליצרין על הפין.

4. מלבד תרופות ומשחות שונות קיימים בשוק גם התקנים מכאניים המסייעים בבעיות זקפה. ברוב ההתקנים מכניסים את הפין לתוך גליל פלסטי אליו מחוברת משאבה היוצרת ואקום בגליל. הואקום מושך דם לתוך הפין ועל ידי כך גורם לזקפה. בכדי לשמור על הזקפה המתקבלת יש לקשור רצועה אלסטית בבסיס הפין, אשר מונעת מהדם לצאת החוצה.

5. האפשרות הטיפולית האחרונה היא טיפול כירורגי. מדובר בניתוח שבו מוכנס שתל (פרוטזה) לתוך הפין, המסייע בהשגת זקפה. תופעות הלוואי האפשריות: זיהום או שבירה מכנית של השתל. ניתוח אחר הוא הליך המבוצע בכלי הדם המזריקים דם לפין, במקרה שהסיבה לבעיה היא חסימה או פגיעה בכלי דם. אפשרות זו מיושמת בעיקר בגברים צעירים, אשר בעקבות חבלה באזור נגרמה פגיעה בכלי הדם. לסיכום, בעיות זקפה הן שכיחות יחסית באוכלוסייה, והמודעות לנושא הולכת ועולה. קיים מגוון רחב מאוד של טיפולים, ובמידה ואתה סובל מבעיה זו, כדאי מאוד להתייעץ עם רופא/ת המשפחה.