פצעים על איבר המין

פצעים על איבר המין ובעור המפשעה הם נפוצים למדי, ועשויים להיווצר על ידי מיגוון רחב של מחוללים: וירוסים, חיידקים ופטריות. יכולים להופיע פצעים מסוגים שונים- היא שיפשוף או קילוף של העור, פצע עמוק ומוגלתי, שלפוחית ועוד. חלק מהפצעים הם מחלות אופינייות, "קלאסיות", המועברות ביחסי מין, למשל: סיפיליס (עגבת) והרפס.  נגעים אחרים עשויים להופיע באזור איברי המין במקרה, ולמעשה היו יכולים להופיע בכל מקום אחר בגוף, למשל: פטרת עורית. חשוב להכיר את הגורמים לפצעים ואת מאפייניהם, כדי לדעת מתי כדאי לגשת לרופא, לקבלת טיפול. טיפול מוקדם ויעיל ירפא את המחלה, וימנע סיבוכים מיותרים בהמשך.

הרפס

וירוסי הרפס סימפלקס אחראים לפצעוני ההרפס המוכרים לרב האנשים מזוויות הפה והשפתיים. קיימים שני סוגי וירוסים: הרפס סימפלקס מסוג 1 (Herpes Simplex type 1  ), והרפס סימפלקס מסוג 2 (Herpes Simplex type 2  ). בעבר סברו כי, סוג 2 גורם אך ורק לפצעים באיזור איבר המין, וסוג 1 גורם רק לפצעונים על השפתיים. אולם, כיום ברור, שהחלוקה האנטומית בינהם אינה כה ברורה: סוג 2 שכיח יותר בהדבקה באיברי המין, וסוג 1 שכיח יותר בהדבקה בשפתיים, אולם שניהם יכולים להדביק כמעט כל חלקת עור בגוף.

            פצע הרפס של אברי המין עשוי להופיע על הפין, בעור המפשעה וסביב פי הטבעת.  תסמיניו דומים לזה של הרפס השפתיים המוכר, קרי -שלפוחיות בגדלים שונים, כאב, אודם וגירוד מקומי. במשך הזמן השלפוחיות מגלידות ונוצרים פצעים שטחיים. בהדבקה של איבר המין, יופיעו פצעים על איבר המין. בנוסף לכך, ההרפס עלול להתפשט לתוך השופכה ולגרום לדלקת של השופכה, שסימניה: צריבה בעת מתן שתן והפרשה.  בהדבקה של פי הטבעת, יופיעו פצעים באיזור, ואף עלולה להיווצר דלקת בתוך פי הטבעת - פצעים פנימיים אשר גורמים לכאב, הפרשה ודימום, תחושה של התרוקנות לא מלאה ועצירות.

     בהדבקה הראשונית, במקביל להופעת הפצעים, הוירוסים חודרים דרך העור, "זוחלים" לאורך סיבי תאי עצב ומשתכנים שם במצב רדום. כמו כן, עשויים להופיע תסמינים דמויי שפעת: תחושה כללית רעה, חום נמוך ואובדן תיאבון. בהמשך, במצבים שונים כגון לחץ, חום גבוה ומחזור חודשי, תהיה הופעה מחודשת של הפצעים, מכיוון שההרפס "מתעורר" וזוחל חזרה לאורך סיבי העצב אל העור. לפני הופעת הפצעים השלפוחיתיים, אופיינית הופעת צריבה, עקצוץ או כאב מקומי. יש לציין, כי רק אצל חלק מהאנשים מתעורר הוירוס מתרדמתו, וגורם הופעות חוזרות של הפצעים.

הדבקה : הרפס של איברי המין מועבר ברוב המכריע של המקרים במהלך קיום יחסי מין. השלפוחיות, שעשויות להופיע על איבר המין, במפשעה, ובאזור פי הטבעת, מלאות בוירוסים, שיכולים להדביק את השותף ליחסי המין. במקרים נדירים, גם בהיעדר שלפוחיות תיתכן נשאות והדבקה. קונדום מגן מפני הדבקה, אולם רק באופן חלקי. אם, למשל, קיימת שלפוחית באיזור שיער הערווה, שסביב איבר המין, ויש חיכוך של איזור זה בעת יחסי המין, קונדום לא מכסה את האיזור ולא מגן. גם ללא חדירה יכולה להיות הדבקה. רצוי להמנע ממגע מיני בזמן שיש שלפוחיות, כדי לא להדביק שותפים ליחסי המין. בנוסף, פצעי הרפס מגבירים את הסיכון להדבקה במחלות אחרות (איידס, הפטיטיס), וגם זו סיבה מצויינת להימנע מיחסי מין כשיש שלפוחיות. רחצה טובה במים וסבון ושטיפה יסודית של צעצועי מין - יקטינו את הסיכון להדבקה בהרפס. 

אבחון : זיהוי השלפוחיות האופייניות מאפשר זיהוי מהיר של ההרפס, וטיפול נאות. לכן, אם הבחנת בפצע על איבר המין, באיזור המפשעה, או באיזור פי הטבעת, אם הופיעו כאב, עיקצוץ או הפרשה מפי הטבעת, פנה לרופא המשפחה או לרופא עור לקבל טיפול. בדרך כלל ינתן טיפול על סמך הבדיקה הגופנית בלבד, אולם במקרים של ספק – ניתן , לקחת מישטח מהשלפוחית להסתכלות מיקרוסקופית, לשם זיהוי וודאי של ההרפס (יעשה על ידי רופא מומחה למחלות זיהומיות או רופא עור). 

טיפול :  רוב האנשים שחוו בעבר הופעת פצעי הרפס יכירו היטב את סימניה: צריבה, דיגדוג, כאב או נימול, עוד בטרם יופיעו השלפוחיות. התרופות לטיפול בהרפס יעילות ביותר, אך מידת יעילותן מותנות בכך שילקחו מיד עם תחילת ה"התפרצות". לכן, אם אתה מרגיש כאב/צריבה/דיגדוג, המוכרים לך מהופעה קודמת של שלפוחיות, פנה לרופא בהקדם, לשם התחלת הטיפול. מישחת הזווירקס (Zovirax) יעילה  במריחה מקומית על שטחים קטנים, מיד עם הופעת הסימפטומים. ניתן לרכוש את משחת הזווירקס גם ללא מרשם רופא בכל בית מרקחת. טיפול בכדורי זווירקס או וולטרקס (Valtrex), יעיל בקיצור משך ההתפרצות וכן בהקטנת עוצמתה. אם יש לך התפרצויות תכופות, מומלץ לבקש מהרופא לתת לך מירשם לכדורים ולמשחה, כדי שיהיו זמינים בבית.

עגבת (סיפיליס syphilis)

     עגבת היא אחת המחלות המתועדות העתיקות ביותר, המועברת באמצועת קיום יחסי מין, וזוכה ל"עדנה" מחודשת לאחרונה. היא נגרמת על ידי חיידק הטרפונמה פלידום (Treponema pallidum) ומועברת מאדם לאדם רק באמצעות מגע מיני. למחלה מספר שלבים:

עגבת ראשונית : מתבטאת בהופעת פצע או מספר פצעים על הפין, על שק האשכים, במפשעה, בפי הטבעת או בפה. הפצע (chancre) מופיע מספר שבועות עד חודשים, לאחר מגע מיני עם פרטנר שהיה לו פצע. הפצע אינו כואב כלל למרות שמראהו אדום ומכוייב. על פי רוב, פצע זה מגליד מעצמו גם ללא כל טיפול, תוך מספר שבועות. אולם, אם הבחנת בפצע כזה, חשוב לפנות לקבלת טיפול רפואי, ולא להמתין שהפצע יגליד מעצמו. טיפול בשלב זה של המחלה הוא פשוט מאוד, וימנע סיבוכים מיותרים בהמשך. השלב בו יש פצע - הוא השלב המדביק ביותר. 

עגבת שניונית: אם לא בוצעה אבחנה בשלב הראשוני, ולא ניתן טיפול, הפצע יגליד ויעלם מעצמו. עתה החיידק יתפשט בגוף ויגרום לתחושה כללית רעה, לכאבי פרקים ולפריחה של כתמים אדמדמים. פריחה זו אופיינית, ומופיעה על הגוף ועל כפות הידיים והרגליים. הפריחה חולפת מעצמה גם ללא טיפול, אך אל תחכה שהיא תחלוף מעצמה. אם יש לך חום, כאבי פרקים ופריחה - פנה לרופא. אם חלית בעגבת, טיפול אנטיביוטי ירפא את המחלה.

עגבת השלישונית: אם לא נעשתה אבחנה של העגבת בשלב הראשוני או השניוני, החיידק נשאר בגוף. עתה, במהלך של שנים, הוא יגרום לנזק מתמשך במערכת העצבים המרכזית, בלב ובכלי הדם.

הדבקה והגנה : החיידק מועבר במגע מיני בלבד. מגע ושפשוף של העור בפצע העגבת יגרום להדבקה - לכן, השתמש תמיד בקונדום. קונדום מגן מפני הדבקה בעגבת במרבית המקרים (אולם, אם יש פצע באיזור שאינו מכוסה על ידי הקונדום, למשל - על שק האשכים - הקונדום לא יגן). בנוסף, משום שהטרפונמה הוא חיידק "מפונק", הוא רגיש לשטיפה במים וסבון. לכן, מקלחת יסודית לאחר קיום יחסי מין, מקטינה את סיכויי ההדבקה.

אבחון: לפצע של עגבת ראשונית ולפריחה של עגבת שניונית יש מראה אופייני. לכן, מומחה למחלות זיהומיות יוכל לאבחן את המחלה ולהתחיל בטיפול, על סמך בדיקה גופנית בלבד. לרוב, תילקח גם בדיקת דם שתאפשר זיהוי נוגדנים לחיידק. בנוסף, ניתן לקחת דגימה מן הפצע (עגבת ראשונית), ולזהות את החיידקים תחת המיקרוסקופ.

טיפול : חיידקי הטרפונמה רגישים מאוד לאנטיביוטיקה, לכן נטילת כדורי אנטיביוטיקה או קבלת זריקות אנטיביוטיקה - ירפאו את המחלה.

בנוסף להרפס ולעגבת יש סוגי פצעים אחרים באיבר המין:

Chancroid

פצע כואב (לעומת זה של העגבת שאינו כואב) הנגרם על ידי החיידק Haemophilus  ducreyi. הפצע מופיע מספר ימים לאחר מגע מיני, בתחילה כבליטה אדמומית, שבהמשך מתמלאת נוזל ומתכייבת לפצע כואב, המדמם בקלות. במחצית מהמקרים יופיעו נפיחות ורגישות של בלוטות הלימפה במפשעה. ניתן לזהות את החיידק בנוזל הפצע או בבלוטות הלימפה, ולהכחידו בטיפול אנטיביוטי קצר.

פטרת

    פטרת העור נגרמת על ידי סוגים שונים של פטריות עור. הפטריות  "מחבבות" אזורים חמים ולחים, לכן  הן מתיישבות בקפלי המפשעה, על שק האשכים ובקפלי עור על הפין. בדרך כלל, מופיעה הפטרת ככתמים אדומים של עור פריך, המתקלף בקלות ומגרד מאד. ברוב המיקרים, טיפול מקומי במישחות ולבוש תחתון מאוורר, ירפאו את האיזור.

שאלות ותשובות

היה לי פצע שלפוחיתי וכואב על איבר המין, קיוויתי שהוא יחלוף מעצמו. הפצע כמעט נעלם, אבל ביומיים האחרונים הוא התחיל לכאוב מאוד שוב, ועכשיו יש סביבו אודם והוא נפוח. מה זה?

יכולים להיות מספר מחוללים לפצע שלך, הרפס הוא אחת האפשרויות. אולם, נדמה כי עתה, הפצע שלך הזדהם על ידי חיידק. פנה לרופא המשפחה, וספר לו על הפצע. לאחר בדיקה גופנית ימליץ הרופא על טיפול מתאים. ייתכן שרופא המשפחה יפנה אותך לרופא מומחה למחלות זיהומיות, או לרופא עור כדי לוודא שתקבל טיפול מתאים. אל תתייאש- גש למומחה, על מנת לקבל את הטיפול המתאים לבעייתך.

האם מגע אוראלי עם פצעי הרפס בשפתיים עלול להדביק את איברי המין?

כן. באופן אופייני, הרפס מטיפוס 1 מדביק את השפתיים, והרפס מטיפוס 2 מדביק את איבר המין. אולם,  הרפס מטיפוס 1 עשוי להתארח גם במפשעה ואיבר המין. לכן, אם יש לך פצע הרפס על השפתיים- אל תקיים מגע מיני אוראלי. כמו כן, הימנע מנשיקות, כדי לא להדביק את שותפך לנשיקה