יבלות הן תופעה נפוצה באוכלוסיה. ברוב המקרים הן אינן מטרידות ונוטים להתעלם מהן אך לעיתים הן גורמות לבעיות אסטטיות משמעתיות או בעיות תפקודיות במידה והן גורמות לחוסר נוחות יומיומית , למשל כאב בזמן הליכה. בפרק זה נדון בגורמים המביאים ליבלות ובדרכים להתמודד עימן. יש לציין שפרק זה אינו עוסק ביבלות סביב אברי המין – למרות שגם הן נגרמות מאותו וירוס מדובר במחלה שונה ובגילאים אחרים
הקדמה - מה גורם ליבלות ?
באופן מפתיע הגורם ליבלות הינו וירוס המכונה HPV-human papilloma virus . כיום ידועים מעל 100 סוגים שונים המשתייכים למשפחת נגיפים זו . הסוגים השונים מחולקים לתת-קבוצות לפי המיקום המועדף עליהם להדבקה (עור או ריריות) ולפי יכולתם הפוטנציאלית לגרום לממאירות באיזור ההדבקה .יש לציין שהקשר הנחקר ביותר (עליו לא נדבר בפרק זה ) בין הוירוס לגרימת ממאירות ,הינו הקשר בין זיהום בוירוס ה-HPV מסוגים מסוימים והתפתחות ממאירות בצואר הרחם. כמו-כן יש להבהיר שהיבלות הוירליות הנדונות בפרק זה אינן ממאירות ואינן מסוכנות מבחינה זו.
היסטוריה :
יבלות עוריות מוזכרות בכתבים עתיקים כבר במאה הראשונה לספירה. רק בשלהי המאה ה-19 שמו לב הרופאים שמדובר למעשה במחלה זיהומית המסוגלת לדבק מאדם לאדם ומאיזור אחד של החולה לאיזורים אחרים. רופא בשם PAYNE תיאר את יכולתן המדבקת של יבלות בשנת 1891 ובשנת 1901 פורסם הקשר בין יחסי מין ויבלות סביב איזורי המין. הוירוס (או יותר נכון משפחת הוירוסים) האחראי לתופעה נתגלה רק בשנת 1949 ע"י קבוצת המחקר של שטראוס ומאז נחשפת עם השנים חשיבותה של קבוצת וירוסים זו והשפעתה על בעיות בריאות שונות בבני-אדם.
הוירוס :
משפחת ה-HPV הינה משפחת וירוסים השייכת למשפחה גדולה יותר של וירוסים הגורמים לבעיות דומות (יבלות עוריות) אך בסוגים שונים של בעלי-חיים אחרים. ה-HPV עצמו מדבק רק בני אדם ואין אפשרות להדבק בו מבעלי- חיים אחרים. זהו וירוס DNA שבמרכזו מולקולת דנא דו-גדילית באורך 8Kb המקודדת ל-9 גנים בלבד.
כל וירוסי ה-HPV מדביקים תאי אפיתל בלבד,כלומר תאים המצפים את המשטחים השונים בגופינו למשל עור ,ריריות דרכי המין וריריות דרכי הנשימה. ההדבקה מתחילה כשהוירוס בא במגע עם משטח פגוע במקצת המאפשר לו לחדור בעדו. מרגע ההדבקה יכולים לקרות 3 תרחישים :
הדבקה מתאחרת – אין כל עדות לבעיה מיוחדת והוירוס למרות קיומו ברקמה אינו פעיל.
הדבקה תת-קלינית – הוירוס גורם לדלקת כרונית קלה הניתנת לזיהוי באמצעים מקרוסקופים אך ללא בעיה נראית לעין.
מחלה גלויה – הוירוס גורם לתחלואה המתבטאת כנגעים בהתאם לאיזור הזיהום. לרוב המחלה (הנגעים העוריים) תורגש 1-8 חודשים לאחר ההדבקה אך זמנים ארוכיים יותר עד 18 חודש דווחו בספרות.
מה קורה באיזור המודבק בוירוס ה-HPV ?
העור באיזור המודבק בוירוס עובר שינויים, הוא הופך למעט נוקשה יותר ויש ריבוי של מספר סוגי תאים (תופעה המכונה היפר-פלזיה) הגורם לעיבוי של שכבת העור במקום ההדבקה.כמו-כן מתרחשת תופעה המכונה היפר-קרטוזיס כלומר הגדלה בכמות הרקמות הנוקשות בחלק החיצוני של העור.
כמה נפוצה הבעיה ?
המאמרים השונים טוענים שאחוז הילדים הסובל בכל רגע נתון מיבלות הינו 10%. סה"כ כ-20% מאוכלוסית הילדים ידווחו על המצאות יבלות . יש מספר קבוצות גיל בהן בעיית היבלות שכיחה יותר .בגילאי 9-16 שנים שכיחות היבלות היא ככל הנראה הגבוהה ביותר. גיל שיא השכיחות עבור בנים הינו 14.5 שנים (בארה"ב) לעומת בנות – 13שנה. אין הבדל בשכיחות בין בנים לבנות.
אילו סוגים של הוירוס גורמים לאיזה תופעות עוריות ?
סוגים רבים של נגעים בעור ובריריות נגרמים ע"י המינים השונים של ה-HPV . הנגעים שבהם עוסק פרק זה מכונים בלעז verruca vulgaris (יבלת פשוטה), plantar wart (יבלת הגפיים) ו-flat wart (יבלת שטוחה).
יבלת פשוטה נגרמת ע"י HPV מסוגים : 2,4,49. יבלת הגפיים נגרמת ע"י HPV מסוג 1 ויבלת שטוחה נגרמת מ-HPV מסוגים 3,10,28,49.
יש לציין שכל סוגי הוירוסים הללו נחשבים כבעלי פוטנציאל ממאירות נמוך ולכן היבלות הנגרמות מהן הן נגעים לא נעימים ולא אסטטים אך בעלי סיכוי נמוך מאוד להתמרה לנגעים ממאירים.
איך נדבקים :
ההדבקה מתרחש ע"י מגע עם היבלת עצמה או עם חפץ שבא במגע עם היבלת. ניתן להדבק ביבלות של כף הרגל במקלחות ציבוריות. הדבקה עצמית נפוצה מאוד והיא מתרחשת ע"י גרד ביבלת עצמה ולאחר מכן גרד במקום שאינו נגוע ובכך העברת הוירוס וגרימת יבלת נוספת.
במה מתאפיין כל סוג של יבלת ?
יבלות פשוטות הן הנגעים השכיחים ביותר ומהוותם כ-70% מסך-כל היבלות. הנגעים הם בעלי שטח פנים "גס" ולא סדיר והיבלות נמצאות לרוב על פני גב כף היד או על פני האצבעות ומתחת לאיזור הציפורניים (עקב חיטוט ביבלות קיימות).איזורים שכיחים נוספים הם המרפקים והברכיים (איזורים החשופים באופן כללי יותר למגע).
יבלת שטוחה מתאפיינת בשטח פנים שטוח וחלק יותר ונמצאות לרוב באיזור הצואר,הפנים והידיים .יבלות אילו כפי שניתן להבין משמן אינן מורמות בצורה משמעותית מעל פני העור ואם הן בעלות פגמנט הן עלולות להראות כנמשים. גודלן 2-5 מ"מ. גרימת נזק ליבלת כזו למשל ע"י גילוח עלול לגרום להתפשטות הוירוס ולצמיחתן של יבלות רבות באיזור ולכן נודעת חשיבות לטיפול המוקדם בנגעים אילו על מנת למנוע את התפשטותם.
יבלת הגפיים מתרחשת בכ-4.5% מכלל האוכלוסיה ובהגדרה הנגעים מופיעים על האיזורים נושאי המשקל בכפות הרגליים. איזורים אילו "סובלים" ממאמצים גדולים יותר והסיכוי שתהיה בהן טראומה מינורית גדול ולכן הסכוי להדבקה עולה .צורת הנגע תלויה בעומסים הפועלים על האיזור הנגוע – הנגעים יכולים לצמוח פנימה (ואז הם מכונים נגעים אנדו-פיטים שמשמעותם כאמור – הצומחים פנימה בלטינית) או החוצה (אקסופיטים בלטינית) . הנגעים חלים לרוב בגיל העשרה והם בעלי שטח פנים מחוספס היוצרים אי-נוחות עד כאב בזמן הליכה .
איך מאבחנים שאכן ביבלת מדובר ?
לרוב מדובר בנגעים בעלי מראה אפייני (העור על הנגע חלק או מחוספס,לעיתים יש מעין גרגור כהה על שטח הפנים של היבלות המחוספסות עקב דימום של כלי דם קטנים החודרים לקצה הנגע ומדממים עקב הלחצים המופעלים על איזור הנגע בחיי היומיום) ושטחי פיזור כפי שתואר להלן .האבחנה נעשית ברוב המקרים בהסתכלות ע"י רופא הילדים או רופא עור.
במקרים בהם יש חשד שלא מדובר ביבלת אלא בנגע עורי מסוג אחר ניתן לבצע ביופסיה מהנגע ולוודא את מהותו בבדיקה מקרוסקופית.
ואיך מטפלים ביבלות הללו ?
ראשית ניתן לא לטפל. העלמות ספונטנית של הנגעים ברוב המקרים חלה תוך כשנתיים עד שלוש שנים מאז התפתחות הנגע. יש לזכור שלמעשה מדובר פה במחלה וירלית וכשמערכת החיסון מצליחה לזהות את האיזור המודבק היא מגיבה כנגדו ואז חל הריפוי העצמי. הנקודה היא שלא ניתן לדעת מתי בדיוק תתחולל העלמות הנגע .
הסטטיסטיקה מראה שרפוי עצמי חל בכ-כשליש מהמקרים תוך חצי שנה בכשני-שליש מהמקרים תוך שנתיים ובכשלושה-רבעים מהמקרים תוך 3 שנים.
הורים ובני נוער רבים סובלים מהאלמנט האסטטי של הנגעים ומעוניינים בהעלמתם בהקדם האפשרי. במקרים אילו כל המקדים הרי זה משובח כיוון שהטיפול בנגעים קטנים קל יותר מבנגעים מפושטים. מה גם שאפשרות ההדבקה העצמית קטנה כשהטיפול נעשה בשלבים המוקדמים של התפתחות הנגע.
לגבי צורת הטיפול עצמה – פה כבר מדובר בנושא בעייתי יותר. יש מגוון של שיטות טיפול וכרגיל במקום בו יש מגוון שיטות אף אחת לא יעילה לחלוטין. בהמשך נסקור את שיטות הטיפול הקיימות בעקרון ניתן לחלק את השיטות לשיטות הגורמות להרס הנגע לעומת שיטות הגורמות לחשיפת הנגע בצורה טובה יותר לפעילות מערכת החיסון ובכך להביא לחיסולו.
טיפול בתמיסות המכילות חומצה סליצילית :
למעשה זהו הטיפול הנפוץ ביותר וככל הנראה לפי מחקר של מאגר המידע ע"ש קוקרן (הנחשב למוביל בתחום השוואת מחקרים קליניים כיום) הוא היחיד שיעילותו הוכחה במחקרים מדעיים מבוססים . לחומר זה יכולת קרטינוליטית (המסת שיכבת הקרטין המוגברת שיש בנגע). באחד מהמחקרים הוא הראה יעילות ריפוי של 75% לאחר שימוש של 6-12 שבועות ביחס ל-50% יעילות של תכשירי אינבו (פלצבו – תכשיר ללא חומר פעיל הנבדק אף הוא כביקורת).
הקפאה בחנקן נוזלי :
בשיטה זו נגרם נזק קור לנגע ע"י מקלון צמר-גפן הנטבל בתמיסת חנקן נוזלי או התזה ממיכל אירוסול. השיטה יעילה מעט יותר ביחס לאינבו אך ככל הנראה יעילה פחות מתכשירים המכילים ח. סליצילית.
צריבה :
ניתן לצרוב את הנגע ע"י שימוש בלייזר או העברת זרם חשמלי . שתי השיטות כרוכות הכאב מסויים וסכנת הצטלקות. הלייזר הוא ככל הנראה עדיף.
חומרים המשפעלים את מערכת החיסון :
יש מספר חומרים מסוג זה הנמרחים כמשחה על פני הנגע והוכחו כמביאים להעלמותו בצורה מהירה יותר ביחס לבקורת (שמות החומרים עצמם אינם רלבנטים לטעמי וכך גם המנגנון המדויק בו הם פועלים ולכן לא פורטו נושאים אילו כאן)
נייר דבק :
וקצת רפואה ביתית אף פעם לא מזיקה . מחקר אחד הדגים שחולים שהתבקשו לשים נייר דבק (צלוטייפ) על הנגע למשך 6 ימים ולאחר מכן להסירו ולנקות את איזור הנגע מעור מת בעזרת השרייה במים ולחזור על טיפול זה במשך 6-12 שבועות לפי הצורך הראו החלמה בשעורים גבוהים יותר ביחס לחולים שטופלו בהקפאה. אפשרות מעניינת במקרה שמחקרים נוספים יוכיחו את יעילותה.
מילת הזהרה :
באינטרנט ניתן למצוא "תכשירים מבטיחים" רבים המפרסמים כבעלי יעילות מופלאה כנגד יבלות וירליות , בחלק מהמקרים אפילו מדובר בדיאטות נגד וירוס ה-HPV ועוד כהנה וכהנה כיד הדמיון הטובה על השרלטנים המפרסמים. כמובן שתכשירים אילו אינם יעילים ובחלק מהמקרים עלולים להביא לנזק קשה –ראו הוזהרתם.
לסיכום : יבלות הן נגעים שמקורם בהדבקה וירלית. למרות שהם עלולים לגרום לחוסר נעימות ופגיעה האסטטית רובם חולפים מעצמם עם השנים . הטיפול היעיל ביותר ככל הנראה הינם תכשירים המכילים חומצה סליצילית.
