השמנה מוגדרת כמעל 30% שומן גוף אצל נשים, ומעל 25% שומן גוף אצל גברים. זוהי הגדרה מדויקת יותר מאשר רק עודף משקל, מכיוון שספורטאי בעל שרירים מפותחים שוקל הרבה יותר ממה שהוא "אמור" לשקול בהתאם לגובה שלו.
השמנה (obesity) מחולקת ל-2 קטגוריות:
1. השמנה היפרפלסטית - Hyperplastic
2. השמנה היפרתרופית - Hypertrophic
& השמנה היפרפלסטית הינה גידול במספר תאי השומן בגוף. סך כמות תאי השומן בגוף תלוי בעיקר בתזונת האם בזמן הריון וכן בתזונתה בזמן ינקות. עודף קלוריות בתקופות אלה עלול לגרום להיווצרות תאי שומן רבים שנשארים עם האדם עד יום מותו. יחד עם זאת, השמנה היפרפלסטית מקושרת עם פחות מחלות ומצבים רפואיים מאשר השמנה היפרתרופית.
& השמנה היפרתרופית הינה השמנה בה גדלים תאי השומן בגוף (לא במספר אלא בגודל). השמנה מסוג זה קשורה בקשר אמיץ למחלות כמו סוכרת, מחלות לב, יתר לחץ דם, סרטן והפרעות מטבוליות אחרות. בהשמנה מסוג זה, השומן מתרכז סביב המותניים, מה שנקרא "השמנת תפוח" (שגם נקראת "השמנה אנדרואידית" - android obesity או "השמנה גברית"). אם הירכיים גדולות יותר מאשר המותניים, זה נקרא "השמנת אגס" או "השמנה נשית", או "השמנה גינקואידית" (gynecoid obesity).
כיום נמצא שכל אדם שלישי במדינות המערב הינו בעל עודף משקל משמעותי. מה שעוד יותר חמור, זה שמספר הילדים הנמצאים בעודף משקל משמעותי (obese) גדל בקצב מהיר מאוד, ועומד כיום בערך על 1 מכל 5 ילדים. אם ילדים אלה נכנסים לגיל ההתבגרות בעודף משקל, יש להם סיכוי של 4:1 נגד לחזור למשקל נורמלי בחייהם. אם הם מסיימים את גיל ההתבגרות בעודף משקל, סיכויהם יורדים ל - 28:1.
השמנה הינה לא רק בעיה קוסמטית! מתלוות אליה מחלות רבות ומשמעותיות, שחלקן עלולות לגרום אף למוות. מחלות לב וכלי דם, המקושרות בקשר אמיץ להשמנה אבדומינלית (השמנת תפוח), הינן גורם מוות מספר 1 הן אצל גברים הן אצל נשים בעולם המערבי. הסיכון למחלות לב וכלי דם אצל אדם הסובל מהשמנת יתר עולה פי 7.7. לפי דבריו של ראש המכון הלאומי לבריאות - ארה"ב (NIH-National Iinstitutes of Health), רוב מ-10 הגורמים למוות עקב מחלות קשור לעודף שומן בגוף. העמדה הרשמית של המכון: "Obesity is the leading cause of heart disease, hypertension, stroke, diabetes, and even cancer" (השמנה הינה הסיבה המובילה למחלות לב, יתר לחץ דם, סוכרת, ואפילו סרטן).
החדשות הטובות הן שאפילו ירידה מועטה במשקל (5-10%) יכולה לתרום משמעותית לבריאות, בתנאי שירידה זו במשקל נשמרת. גם מבחינה כלכלית הדבר משמעותי: מבוגר שיורד במשקל צפוי לחסוך כ-5,200$ (לפי סטטיסטיקה בארה"ב) על הוצאות בריאות הקשורות להשמנה, כולל הוצאות בטיפול ביתר לחץ דם, סוכרת, ומחלות לב וכלי דם.
סימנים וסימפטומים שכיחים
& שומן גוף גבוה מ-30% אצל נשים ו-25% אצל גברים
& משקל יתר של מעל 20% מהמשקל הרצוי
& קשיים בפעילות גופנית
משקל עודף מקשה על הלב לבצע את עבודתו בזמן מאמץ
& בעיות רגשיות.
דימוי עצמי נמוך, קשיים עם המין השני, אפשרי הפליה במקום עבודה
סיבות
& אכילת יתר ע"י האם בזמן הריון ו/או בזמן ינקות
& תזונה מקדמת השמנה.
יכולת הגוף להפוך מזון לשרירים ולאנרגיה תלוי באופן ישיר באיכות המזון הנאכל בדרך קבע. תזונה המבוססת על מזונות מעובדים, עם צריכה מועטה של דגנים, קטניות, פירות וירקות, זרעים ואגוזים ודגי ים צפוני הינה:
* עניה בחומרים הדרושים למטבוליזם תקין של התא - אנטי אוקסידנטים, ויטמינים ומינרלים, חומצות שומן חיוניות, מגנזיום ואשלגן.
* עשירה בחומרים המפרים את רגישות הגוף לאינסולין ובכך את צריכתו את השומן כמקור לאנרגיה ולא למאגר שומן. חומרים אלה הם סוכר, פחמימות פשוטות כמו קמח לבן, שומן רווי ושומני טרנס (מרגרינה למשל).
& חוסר פעילות גופנית.
צפיה בטלויזיה מקושרת להשמנה, חלקית משום שזה גורם לפחות פעילות גופנית אצל אנשים אלה, וגם בגלל שהגוף מבזבז פחות אנרגיה (קצב חילוף חומרים בסיסי מואט) בדומה למצבי טרנס.
& רמות נמוכות של סרוטונין.
רמות סרוטונין במוח משפיעות על הרגלי האכילה שלנו. רמות נמוכות של סרוטונין גורמות ל"כמיהה למתוק" ובכך לוקחות חלק פעיל וחשוב בהשמנה.
* במחקרים נמצא שחיות שהואכלו תזונה דלת חומצת אמינו טריפטופן (שמהווה חומר מוצא לסרוטונין), התיאבון מוגבר בצורה משמעותית והתוצאה היא אכילה בולמוסית של פחממות.
* תזונה דלת טריפטופן מובילה לרמות סרוטונין נמוכות במוח, שזה מצידו מסמל למוח הרעבה, המגרה את מרכזי הרעב והשובע.
* גירוי זה מסתיים בכמיהה למתוק, כיוון שהסוכר (פחמימות) מסיע בהובלה ובספיגה של טריפטופן במוח הגורם לייצור נוסף של סרוטונין. ברגע שרמות הסרוטונין במוח יורדות, המוח משדר מסר חזק ביותר הגורם לנו לאכול. זו אחת הסיבות למה רוב דיאטות ההרעבה לא עובדות. הכמיהה לפחממות (כמו גם לשומן - כי הטריפטופן הוא חלבון ונמצא במאכלים המכילים חלבון, שהם לרוב בשר וחלב ומוצריו, המכילים הרבה שומן) בעקבות חוסר סרוטונין יכול להיות מאוד חזק ויכול להיות סביר.
* יש תיאוריות האומרות שאנשים שמנים רגישים במיוחד לאיתותי המוח לחוסר בסרוטונין, וקריאות המוח המעודדות אכילה אצלהם חזקות במיוחד.
& תיאורית משקל מוצא (set point theory):
נקודת המוצא הינה המשקל אליו הגוף תמיד מנסה לחזור תוך הסדרת הרגלי צריכת מזון וקלוריות.
* תיאוריה אחת משערת שתאי השומן בגוף הם אלה המווסתים נקודת מוצא זו, וכאשר הם נהיים קטנים יותר (כאשר אדם עושה דיאטה ומרזה), תאי השומן שולחים סיגנלים רבי עוצמה למוח כדי לגרום לאכילה.
* מכיוון שלאנשים שמנים מאוד (obese) ברוב המקרים יש תאי שומן רבים וגדולים, הסיגנלים הנשלחים ע"י כל כך הרבה תאים נהיים בלתי אפשריים לסירוב. דבר זה נגמר בחזרה למשקל נקודת המוצא, שהפעם אף עולה, כמקדם הגנה של הגוף. קוראים לזה "ratchet effect", או דיאטות יו-יו.
* משקל נקודת המוצא קשור לרגישות של תאים לאינסולין:
# השמנה גורמת לאי סבילות לאינסולין - שהוא הורמון המיוצר ע"י תאי ביטא בלבלב. הורמון זה מזרז את כניסת הסוכר (הגלוקוז) מזרם הדם לתאים, שם הסוכר הופך לאנרגיה. מכאן יוצאים 2 דברים:
1). השמנה וסוכרת קשורים הדוקות זה לזה ושניהם קשורים לתזונה מערבית כי היא כוללת כמות גבוהה של שומן רווי ופחמימות פשוטות (סוכר, קמח לבן ועוד).
2). צריכה מוגברת של שומן רווי ופחמימות פשוטות משבשת את המנגנון הפנימי אשר מפקח על רמות הסוכר בדם, ובכך גורמת לאי סבילות לאינסולין.
# כאשר התאים מאבדים רגישות לאינסולין, לא רק שההובלה של הסוכר מהדם לתאים משתבשת (מצב הגורם לסוכרת) אלא גם משתבש מנגנון הפיכת מאגרי השומן לאנרגיה.
# בתגובה לאי סבילות לאינסולין, הגוף מפריש עוד יותר אינסולין כדי שהעבודה תיעשה. זה מאוד בעייתי אצל אנשים שמנים, בגלל שכאשר תאי השומן כבר מלאים בשומן, האינסולין (בהיותו הורמון בונה גוף) גורם ליצירת תאי שומן נוספים, שבתורם שולחים מסר למוח למלא אותם בשומן חדש.
# המפתח לשבירת המעגל ולשינוי משקל המוצא של הגוף הוא שילוב של פעילות גופנית ותזונה מיוחדת המיועדת לשיפור רגישות לאינסולין.
& תרמוגנזה (יצירת חום על ידי תהליכים מטבוליים) תזונתית
הגוף משתמש בחלק מהמזון אותו אנחנו אוכלים ליצירת חום (תרמו = חום; גנזיס = ייצור). אצל אנשים רזים, ארוחה יכולה לעורר את התרמוגנזיס בכ-40%. אצל אנשים שמנים, התרמוגנזיס עולה רק ב-10% והשאר הולך למאגרי אנרגיה (תאי שומן).
הסיבות לירידה בתרמוגנזה:
* אי סבילות לאינסולין
* ליקויים במערכת עצבים סימפטטית. מערכת העצבים הסימפטטית שולטת על קצב חילוף החומרים בגוף. להרבה אנשים שמנים יש קצב חילוף חומרים איטי בעקבות חוסר גירוי או גירוי לא מספיק של מערכת העצבים הסימפטטית.
* כמות תאי שומן חומים בגוף
# רוב תאי השומן בגוף הם לבנים ומורכבים ברובם משומנים אותם הגוף שומר כמאגרי אנרגיה בצורת טריגליצרידים. הם שמורים בתוך תא השומן בצורת טיפה.
# תאי השומן החומים בנויים מכמה טיפות קטנות המכילות טריגליצרידים הסובבים סביב חלקיקים מייצרי אנרגיה הנקראים מיטוכונדריה. בכל תא יש מיטוכונדריה.
# בכל רקמה אחרת בגוף, כולל תאי שומן לבנים, ייצור האנרגיה הינו יעיל וחסכוני, ומעט מאוד הולך לאיבוד כחום. בתאי שומן חומים, ייצור האנרגיה אינו יעיל והרבה מאוד נאבד כחום.
# בעוד שכמות תאי השומן החומים אצל אדם הינה קטנה מאוד (0.5-5% מסך משקל גוף), אפילו כמות מעטה כמו 25 גר' יכולה להיות משמעותית בשמירה על משקל לבין הוספה של עד 4.5 ק"ג לשנה, בגלל ההשפעה הדרמטית של תאים אלה על משקל גוף.
& אנשים הנוטים להשמנה, בגלל תרמוגונזיס נמוך, כנראה יעלו משקל הרבה יותר מהר מתזונה עתירת שומן מאשר אנשים רזים. בנוסף, הם נוטים לאכול הרבה יותר שומן בתזונה שלהם.
& גורמים פסיכולוגיים:
תיאוריה נוספת טוענת שאנשים שמנים אינם בעלי רגישות גבוהה לאיתותים פנימיים של רעב ושובע, ולעומת זאת רגישים במיוחד לגירויים חיצוניים (ריח, טעם, מראה) שיכול לעורר תיאבון. צפייה בטלויזיה הינה גירוי חיצוני אחד שקשור להשמנה ומשקל יתר, והקשר הוא ישיר לכמות הזמן המושקע בעניין זה (כמה שיותר צופים בטלויזיה, כך יותר משמינים).
הסיכון עולה עם:
& הורים שמנים, במיוחד אם האמא היתה שמנה מדי בזמן הריון
& צפיה בטלויזיה מעל 3 שעות ביום
& מחסור בפעילות גופנית סדירה וקבועה
& צריכת תזונה מערבית, אשר מעודדת השמנה בהיותה עתירת שומן וסוכר ומעודדת אי סבילות לאינסולין
& תת פעילות בלוטת התריס - הבלוטה מווסת את קצב חילוף החומרים בגוף. פעילות נמוכה מדי של הבלוטה יביא לחילוף חומרים איטי ולהשמנה.
& סוכרת סוג II שבה אי סבילות לאינסולין הינה מרכיב עיקרי
--------------------------------------------------------------------------------
לנטורופתיה, רפואה טבעית, יש הרבה מה להציע כדי לשנות מצב זה. מחקרים מהשנים האחרונות מראים יותר ויותר על הקשר בין אורח חיים להתפתחות השמנה, אפילו במצבים בהם קיים המרכיב הגנטי. על כן, יש ביכולתנו לעשות את השינויים הנדרשים כדי לשפר את איכות החיים ולצמצם את הסיכונים של המחלה.
ליצירת קשר - 052-3336002
או kira@kira.co.il
הוסף תגובה