לקבל תשובה חיובית ל-HIV זה קשה מאוד ולעיתים קרובות עלול לגרום למשבר חיים גדול. משבר הדורש מאיתנו הרבה אנרגיה לבניה מחדש של חיינו לאור המורכבות של חיים עם HIV /איידס. אבל, חשוב לזכור- זה לא גזר-דין מוות!
ניתן לחיות, עם הנגיף, חיים מלאים, בריאים, ארוכים ואיכותיים.
הרבה תלוי בנו וביכולת שלנו להסתגל לחיים החדשים עם הנגיף, לבקש תמיכה, להרחיב את מעגלי התמיכה, לחיות במורכבות גדולה יותר תוך אחריות אישית, וכמובן להיענות לטיפול הרפואי. חשוב לבצע בדיקות בזמן, לקחת את "קוקטייל" התרופות, במידה וצריך, בדיוק לפי ההוראות, ולהקפיד על יחסי מין עם קונדום בכדי לשמור על בריאות הפרטנרים שלנו ולמנוע החמרה במצבנו.
הידיעה כי אנחנו חיים עם נגיף ה-HIV ועם הפוטנציאל של מחלת האיידס, יכול להעלות בנו תחושות רבות ובעוצמה שלא הכרנו. מחשבות על חיים ומוות שהורגלנו להדחיק, עלולות להציף, ולתפוס מקום מרכזי וחסר פשרות. בנוסף לכך, פחדים, מתח, תחושת אובדן, כעס, מצבי רוח קיצוניים, חוסר אונים ושליטה – גם הם אופייניים לתחילת הדרך. על המחשבות, בשלב זה, אין לנו שליטה, דבר העלול לגרום לכך שאנרגיה רבה מסך אנרגיית החיים שלנו מושקעת במחשבות הללו ולעיתים זה בא על חשבון דברים אחרים. לכן זכרו שכעת אתם עוברים משבר שאינו משקף את החיים לפני האבחון ולא ישקף את חייכם בעתיד. זו תקופה "אפורה", תקופת ביניים בלבד שאתם עוברים.
היו סלחניים עם עצמכם, אל תנסו לעצור מחשבות, את הבדיקה עצמית, את העצב וגם את הבכי.
יתכן ואתם עוברים כעת שינוי מהותי ושינויים הם קשים, בכל מקרה ולכל אחד. אולי אתם חווים אובדן, תחושה שאיבדתם את הידיעה על בריאותכם השלמה. זכותכם המלאה להתאבל, אך במידה והאבל ארוך מדי ופוגע באיכות החיים שלכם ובקיומכם, זה הסימן שאתם זקוקים לעזרה. בכל מקרה, תמצאו את האחד, לפחות, שיכול להיות שם בשבילכם. אל תישארו לבד ואם אין בנמצא אדם קרוב ומוכר, אנא צרו קשר עם הוועד למלחמה באיידס. הפרטים שתבחרו למסור יישארו חסויים לחלוטין.
קיבלתם אבחנה רפואית חדשה. "סגרתם" דלת אחת ו"פתחתם" אחרת, לחיים חדשים עם הזדמנויות חדשות.
אחת התחושות הראשונות שעולה עם סיום התקופה "האפורה" היא החשש מפני בדידות. אנחנו פוחדים להישאר לבד ללא תמיכת משפחה, חברים או זוגיות. בשלב זה נכון יהיה לבדוק את יחסינו עם הסביבה הקרובה, לראות על מי ניתן לסמוך ולמי להאמין. מי יכול להכיל ולהתמודד עם הידיעה שקרוב שלו נושא את הנגיף. יהיו גם מי שאין להם השכלה או הבנה בנושא ולכן לא יוכלו לעכל את הידיעה. אך מנגד יהיו גם אלה שיבינו ויחבקו, יהיו איתנו בתקופת ההסתגלות וגם אחריה, כאשר הנגיף יקבל את המקום היחסי הראוי לו, בתוך מרכיבי חיינו.
זה בסדר להיות עצובים כשמגלים שמישהו קרוב אלינו לא מסוגל להיות איתנו בהתמודדות הנ"ל, אך צריך לזכור ולשנן שוב ושוב שהמשמעות היא שלאותו אדם קשה. אין לו יכולות וכלים לעשות זאת ותו לא. העובדה שלמישהו שהערכתם קשה להתמודד עם הנגיף, אינה אומרת עליכם דבר כבני אדם שווי זכויות בעולם הזה!!
רבים אחרים יכולים להיות שם בשבילכם. אנשים קרובים שיפתיעו אתכם בגישתם המקבלת ואנשים אחרים שתכירו, בעיקר דרך הוועד למלחמה באיידס. אנשים שיוכיחו לכם כי ניתן לשתף אותם בידיעה על HIV תוך שמירה על פרטיותכם, לקבל יחס טוב וראוי, ולפתח יחסי אהבה ואמון.
נושא הזוגיות הנו נושא "חם" בקרב קהילת החיים עם HIV מפני שה"קוקטייל" הוכח כיעיל. ההתעסקות האינטנסיבית במוות התחלפה בהתמודדות עם החיים והם קשורים באופן טבעי לרצון בזוגיות, מין, אהבה, הבאת ילדים לעולם, יחסים חברתיים וכו'. את התשוקה לדברים שהחיים מציעים לנו אל תשכחו ולו לרגע אחד. אנחנו בבסיסנו דינאמיים, ומשתנים. החיים של כולם, מי יותר ומי פחות, מלאים בשמחה ועצב, במשברים וגדילה. הכל כרוך בכל ואין סתירה שהרי אולי כעת העצב ותחושת האובדן שולטים, אך לא לעולם. ניסיון חיים חדש יצביע על היכולת שלכם לשרוד, להתחזק ולצאת מהמשבר הראשוני. או אז יגיעו תחושות חדשות שלעיתים, ובאופן פרדוקסאלי, אף יהיו טובות וחזקות יותר מאלה שחוויתם לפני האבחנה כ- +HIV. אז גם תגלו בעצמכם יכולות שאפילו לא ידעתם שיש לכם, ואף תרכשו מיומנויות חדשות שיעזרו לכם בהתמודדות עם החיים החדשים ובשאר היבטים אישיים. .
האחריות הראשונית למצבכם היא עליכם ולעצמכם - תאהבו את מי שאתם ותשקיעו במה שצריך כדי להביא את החיוך שוב לפתח חייכם.
אם אתם כבר מחייכים, אז תעבירו את החיוך הזה הלאה, לאחרים בקהילת החיים עם HIV.
הוסף תגובה