טחורים

טחורים עלולים לנבוע ממאמצי הגוף בזמן פעילות המעיים,  תורשה, הזדקנות ומצבים כרוניים של שלשול או עצירות.

טחורים נפוצים גם אצל נשים הרות. הלחץ הנגרם על-ידי העובר בחלל הבטן והשינויים ההורמונליים הרבים, גורמים לכלי הדם להתנפח ולגדול. כלי דם אלה נמצאים תחת לחץ כבד גם בזמן הלידה. עם זאת, אצל מרבית הנשים, טחורי-הריון הם תופעה חולפת.

אנשים רבים סובלים מטחורים, אולם רבים המקרים בהם אין נלווים לתופעה כל תסמינים.

התסמין השכיח ביותר של טחורים פנימיים הוא דם בצבע אדום בהיר המתגלה בצואה, על גבי נייר הטואלט בעת הקינוח או באסלה.  בנוסף, טחור פנימי עלול גם לבלוט דרך פי הטבעת אל מחוץ לגוף, שם הוא הופך רגיש וכואב.  מצב זה מכונה 'יציאת טחורים'.

בין תסמיני הטחורים החיצוניים ניתן לציין נפיחות כואבת או גוש כואב באזור פי הטבעת, הנגרם במקרים של היווצרות קריש דם בתוך הטחור. מצב זה מכונה 'טחור חיצוני קרישי'.

בנוסף לכך, אימוץ יתר של המעיים, שפשוף יתר או ניקוי-יתר סביב פי הטבעת עלולים לגרום לגירוי ולדימום ו/או גירוד, תופעה העלולה לגרום להיווצרותו של מעגל-קסמים של תסמינים. גם ניקוז ריר עלול לגרום לגירוי.

יש לציין, טחורים אינם נחשבים לבעיה חמורה או מסכנת-חיים ובמרבית המקרים נעלמים התסמינים בתוך מספר ימים.

בעיות רבות של פי הטבעת והחלחולת, כולל סדקים (פיסורות), נצורים (פיסטולות), מורסות או גירודים וגירויים (כגון גרד בפי הטבעת) מתאפיינות בתסמינים דומים לאלה של טחורים, ולעתים קרובות קיימת נטייה להתייחס לבעיות אלה כאל טחורים.

הבדיקה לאבחון המחלה

בכל מקרה של דימום מן החלחולת או הופעת דם בצואה הנמשך יותר ממספר ימים חשוב לבצע בדיקה מקפת ואבחון אצל הרופא. דימום עלול להיות תסמין מחלות רבות אחרות של מערכת העיכול, כולל סרטן המעי הגס והחלחולת.

במהלך הבדיקה יבדוק הרופא בדיקה חיצונית את פי הטבעת ואת החלחולת לשם איתור כלי דם נפוחים המעידים על טחורים ויבצע גם בדיקת-אצבע רקטלית כשהוא עוטה על ידו כפפה משוחה בחומר סיכה, על-מנת לאתר תופעות חריגות אפשריות.

לעתים יש צורך לבדוק את החלחולת בבדיקה מעמיקה יותר. בדיקה זו מתבצעת באמצעות 'אנוסקופ', צינור חלול ומואר המאפשר לצפות בטחורים פנימיים, או באמצעות 'אנדוסקופ', צינור גמיש המאפשר לבדוק בצורה יסודית יותר את כל החלק התחתון של המעי הגס.

כדי לשלול סיבות אחרות לדימום גסטרו-אינטסטינלי יש לעתים צורך בבדיקת המעי הגס כולו באמצעות 'קולונוסוקופיה'. 

הטיפול הרפואי בטחורים מיועד בדרך-כלל להקלת התסמינים.  הרופא עשוי להמליץ על אמצעי הטיפול הבאים:

• אמבט מים פושרים או אמבט ישיבה, מספר פעמים ביום, למשך 10 דקות בכל פעם.
  
• הצמדת קרח להורדת הנפיחות.
  
• שימוש במשחה לטחורים באזור הנגוע או החדרת נרות, למשך זמן מוגבל.

במקרים מסויימים נדרש טיפול כירורגי בטחורים.  טיפול זה מיועד להקטין או להרוס את רקמת הטחורים, ומבוצע תחת טשטוש.

קיימים מספר טיפולים כירורגים להסרה או הקטנת טחורים פנימיים:

• קשירת טבעת גומי: הצמדת טבעת גומי סביב בסיס הטחור בתוך החלחולת.  הטבעת חוסמת את זרימת הדם, והטחור מצטמק ונעלם בתוך מספר ימים. 
  
• סקלרותראפיה (טיפול הטרשה): הזרקת תמיסה כימית סביב כלי הדם הגורמת להצטלקות ולהקטנת הטחור.
  
• שיטות המשמשות לטיפול בטחורים פנימיים וחיצוניים:

חימום באמצעות חשמל או קרן לייזר (קרישת לייזר) או באמצעות אינפרא-אדום (קרישת אור אינפרא-אדום). 

שתי השיטות גם יחד נעזרות במכשור רפואי מיוחד לשריפת רקמת טחורים.

• כריתת טחורים: לעיתים נדירות עולה הצורך להסיר טחורים פנימיים או חיצוניים חמורים, או גדולים במיוחד, בניתוח כריתה.  זהו האמצעי הטוב ביותר להסרת הטחורים לצמיתות.

פעולות מניעה להופעת טחורים כמבוססות בדרך-כלל על ניסיונות להפחתת הלחץ על המעיים או על הקלה במאמץ המעיים וכוללות:

• צריכה מוגברת של סיבים ונוזלים. צריכת כמות רבה של סיבים ושתיית שש עד שמונה כוסות נוזלים (לא אלכוהוליים) ביום הופכים את הצואה לרכה יותר ובעלת נפח גדול יותר. צואה רכה מקלה על ריקון. 

בין מקורות המזון עתירי הסיבים ניתן למנות: פירות, ירקות, דגנים מלאים.

• מרככי צואה.  לעיתים עשוי הרופא להמליץ על השימוש בתוספי סיבים כגון: Metamucil)  Psyllium ) או מתילצלולוז (Citrucel). 
  
• פעילות גופנית. 
  
• כמו-כן מומלץ לרוקן את המעיים זמן קצר ככל האפשר לאחר שהצורך בכך מתחיל להיות מורגש